גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רמ"א מדור "עלי הדף"
מסכת עירובין
דף צו ע"א
למה "מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין"?
בסוגיית הגמרא אי שבת זמן תפילין או לאו (צו ע"א) מובאת ברייתא דתניא "מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים", ודנו בגמרא האם תנא דברייתא זו סובר שמצות תפילין היא מצוה שאין הזמן גרמא וממילא נשים חייבות בה, ולכן מיכל בת שאול המלך - שהיתה אחת מנשותיו של דוד המלך אשר כינה את שאול 'כוש בן ימיני' (תהלים ז, א ועי' מו"ק טז, ב: "וכי כוש שמו והלא שאול שמו, אלא מה כושי משונה בעורו, אף שאול משונה במעשיו") - הניחה תפילין, והסיקו בגמרא שאין הכרח לכך, כי יתכן שאשה פטורה ממצות תפילין כשאר מצוות עשה שהזמן גרמא, אלא שמותר לה לקיימן וכמאן דאמר 'נשים סומכות רשות', ועל כן היתה מיכל בת שאול מנחת תפילין בתורת רשות.
בגוף הענין שמיכל בת שאול דווקא הניחה תפילין, דרוש דרש רבינו משה ה'חתם סופר' זי"ע כמה דרשות. ונפתח בדבריו בחידושיו על התורה (הפטרת פר' שמיני ד"ה מה נכבד) כלפי מה שכתוב בחזרת הארון מידי הפלישתים (ש"ב ו, יב-טז): "וילך דוד ויעל את ארון האלקים מבית עבד אדם עיר דוד בשמחה וגו' ודוד מכרכר בכל עז לפני ה' וגו'. והיה ארון ה' בא עיר דוד ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז לו בלבה", ולאחר מכן כתיב (שם, כ): "וישב דוד לברך את ביתו ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים", וכתב החת"ס: "יראה שסברה [מיכל בת שאול] עיקר עבודה היא בלב, ואלו המעשים יתכנו לריקים בלבותם, להם נתנו מעשים טובים לעורר הלבבות, אבל לגדולי ערך אין צורך למעשים כאלו".
ובהקדמה זו - מבאר החת"ס - "יש ליישב מאמר חז"ל מס' עירובין 'מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין', כי כתב 'חובת הלבבות' (בהקדמה ד"ה וכאשר נתברר) שההפרש שבין מצות הלבבות למצות האיברים הוא, כי מצות האברים יש לכל אחת זמן ידוע, משא"כ מצות הלבבות הם ביום ובלילה בחול ושבת תמיד לא יחשו. והנה תפילין מונחים על המוח ונגד הלב לשעבדם לעבודת הבורא ית"ש, והנה אם עיקר עבודת ה' הוא על ידי מעשי האברים אתי שפיר שתפילין תלוי גם כן בזמן, אבל אי עיקר הוא המחשבה, ותפילין באו לקדש המחשבה - וזה אין לו הפסק, גם תפילין אין להם הפסק ביום ולילה שבת וימים טובים, והוי ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים חייבות, לכן הניחה היא תפילין, ולטעמא אזלת, וקל להבין".
באופן נוסף כתב בדרשות (לשבת שובה שנת תקצ"ג): "דהנה לכאורה עיקר דין דשבת לאו זמן תפילין בנוי על פסוק (שמות יג, ט) 'והיה לך לאות' לאפוקי שבת שהיא גופיה אות... אם כן יש לומר ק"ו, השתא אנשים שיש להם אות בגופם, ברית מילה, הצריך להם בחול עוד אות, מכל שכן נשים שאין להם אות בגופם, מכל שכן שאפילו בשבת יניחו תפילין, כך י"ל לכאורה, אלא שאין ראוי לדון ק"ו מעצמו, היכא שהוא נגד המקובל מחכמינו ז"ל דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות... ואם כן על כרחך ליתא לק"ו הנ"ל, אך שאול המלך ע"ה - הרי וויתר על דברי הנביא שאמר לו למחות עמלק מעולל ועד יונק (עי' שמואל א טו, ט), והוא למד קל וחומר מעגלה ערופה לעבור על דברי הנביא (עי' יומא כב:), אם כן גם בתו אכרעא דאבוה למדה קל וחומר הנ"ל והניחה תפילין".
דרך נוספת דרך בה החת"ס (דרוש לפר' נצו"י שנת תקצ"ו) וז"ל: "כי אמרו חכמינו ז"ל (ברכות יז.) 'הני נשי במאי זכיין, באמתוני גברייהו מבי כנישתא ובמקרי בנייהו לבי כנשתא'... נ"ל הא דשאיל 'נשי במאי זכיין', רוצה לומר במאי זכיין יותר מאנשים, דאמרינן 'גדולה הבטחה שהבטיח לנשים יותר מאנשים...', עי' פ"ק דברכות (שם), ובמאי זכו יותר, ואמר, בזכות שמחזיקים ידי בעליהם ומגדלים בניהם לתורה, וכי הבעלים בעצמם ומכל שכן הבנים אפשר שיקלקלו ויקופח שכרם, אבל הנשים עושות שלהם להחזיק ידיהם כאלו הם בטוחים בצדקתם ותורתם, על כן אם יקלקלו הם ח"ו, מכל מקום שכר האשה לא יקופח - כאלו היא מגדלת בעל ובן צדיקים גמורים, על כן גדול הנאמר בהם מבאנשים".
וממשיך בזה לענייננו: "ואמרו חז"ל מיכל בת שאול הניחה תפילין... נראה היא רפתה ידי בעלה מעבודת ה', ואמרה לדוד 'הגלות נגלות מלך ישראל כאחד הריקים', ונענשה ולא היה לה ולד עד יום מותה (עי' סנהדרין כא.), כי גם בניה לא גידלה לתורה, והיא סברה גדול הנאמר בנשים לא מטעם החזקת ידי בעל ובניהם, אלא משום דקיימת מצוות עשה שהזמן גרמן אע"פ שאינה מצווה, וטעתה וחשבה כמאן דסבירא ליה (קידושין לא.) 'גדול שאינו מצווה ועושה יותר ממצווה ועושה', ומשום הכי הניחה תפילין".
כיוצא בזה כתב בדרוש נוסף (ליום כ"ז אלול תקצ"ז): "והנה אמרו חז"ל 'הני נשיא במאי זכיין דנטרי לגברייהו עד דאתו מבי מדרשא ומתניין בנייהו לתלמוד תורה', ובאמת מאמר זה צריך הבנה, כי יתואר רק אם נאמר ד'אין מצווה ועושה' אין לו זכות כמו ה'מצווה ועושה', כי אם לא כן באמת לא יקשה הני נשיא במה זכיין, כי מקיימים הרבה מצות, וכמעט כל מצות עשה שהזמן גרמא מקיימין גם כן כמו האנשים, ויושבין בסוכה ואוכלים מצה וכו', ועל כרחך כוונת זה המאמר בשנאמר ד'גדול המצווה ועושה', ואמנם מי שאינו מצווה ועושה אין בידו כל כך זכות, ועל כן י"ל כי מיכל בת שאול הניחה תפילין, לפי שאמרה לבעלה דוד המלך ע"ה 'מה נכבד היום כהגלות נגלות מלך ישראל כאחד הריקים', והסיתתו מבלי יפזז ויכרכר לכבוד ה' ית"ש, וכיון דלא נטרה לגברא - במאי זכיא, על כרחך היא סברה, כי גדול אף מי שאינו מצוה ועושה ויש לה זכיות מצד קיום מצותיה, על כן הניחה תפילין, אע"ג דהוי רק מ"ע שהזמן גרמא" (לדרכים נוספות ראה בדרשותיו דרוש לפר' נצבים שנת תקע"ג ודרוש לחנוך בית הכנסת פר' שמיני תקס"ו).
