הנחת תפילין לנשים
עירובין צו ע"א-ע"ב
"ומאן שמעת ליה שבת זמן תפילין? ...
אלא האי תנא הוא, דתניא: מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים. ואשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בה חכמים. מדלא מיחו בה חכמים - אלמא קסברי: מצות עשה שלא הזמן גרמא היא.
- ודילמא סבר לה כרבי יוסי, דאמר: נשים סומכות רשות? דאי לא תימא הכי - אשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בה. מי איכא למאן דאמר רגל לאו מצות עשה שהזמן גרמא הוא?! אלא: קסבר רשות, הכא נמי: רשות.
אלא האי תנא היא, דתניא: המוצא תפילין מכניסן זוג זוג, אחד האיש ואחד האשה, אחד חדשות ואחד ישנות, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות. על כרחך לא פליגי אלא בחדשות וישנות, אבל באשה - לא פליגי. שמע מינה: מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שאין הזמן גרמא נשים חייבות. - ודילמא סבר לה כרבי יוסי, דאמר: נשים סומכות רשות? - לא סלקא דעתך, דלא רבי מאיר סבר לה כרבי יוסי, ולא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי. לא רבי מאיר סבר לה כרבי יוסי - דתנן: אין מעכבין את התינוקות מלתקוע. הא נשים - מעכבין. וסתם מתניתין רבי מאיר. ולא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי - דתניא: דבר אל בני ישראל וסמך - בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: נשים סומכות רשות. וסתם סיפרא מני - רבי יהודה".
כתב הבית יוסף אורח חיים סימן לח:
"כתב הכל בו (סי' כא) בשם הר"ם שאם רצו הנשים להניח תפילין אין שומעין להן מפני שאינן יודעות לשמור עצמן בנקיות עכ"ל ובספר ארחות חיים (הל' תפילין סי' ג) הקשה עליו מדאמרינן בריש פרק המוצא תפילין (שם) דמיכל בת כושי (פירוש בת שאול) היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים. ולי נראה שטעם הר"ם כמו שכתבו התוספות (ד"ה מיכל) דאיתא בפסיקתא (רבתי פרק כב) שמיחו בה חכמים ופירשו הם דטעמא משום דתפילין צריכין גוף נקי ונשים אינן זריזות ליזהר והר"מ רצה לחוש לדברי הפסיקתא".
וכך הביא הרמ"א בשו"ע או"ח לח, ג: "אם הנשים רוצין להחמיר על עצמן, מוחין בידם".
וקשה, הרי הגמרא הביאה רק את דברי הברייתא שלא מיחו בה חכמים. לכן מה בכך שהירושלמי הביא דעה נוספת של רבי חזקיה בשם רבי אבהו שמיחו בה חכמים, ושדברי הירושלמי הובאו במדרש פסיקתא רבתי, הרי קי"ל שהלכה כבבלי נגד הירושלמי, קל וחומר כשבירושלמי הוא מחלוקת. ועוד שגם במקור הברייתא במכילתא דרבי ישמעאל (פרשת בא מסכתא דפסחא פרשה יז) נאמר רק: "מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין", ובודאי לא יעידו על הנהגה של טעות מבלי לפרש שאין ללמוד ממנה.
כך הקשה בספר מגן גיבורים שלטי גיבורים על השו"ע שם: "האיך שייך לסמוך על הפסיקתא במקום דהש"ס דילן הביא ברייתא בהיפך ולמחות בעד מי דסובר כש"ס דילן"? (לשון מוחין בידם הוא מהרמ"א, והר"ם רק כתב שאין שומעין להן, כלומר לתת להן תפילין).
אלא שאמנם דברי הר"ם עולים להלכה ממסקנת סוגיית הגמרא.
בתחילה הוכיחה הגמרא שכמו שעליה לרגל היא מצות עשה שהזמן גרמא כך לדעת ברייתא זו גם הנחת תפילין היא מצות עשה שהזמן גרמא, ומשום כך קבעה הגמרא שברייתא זו היא כדעת רבי יוסי שנשים סומכות רשות, כלומר שלדעת רבי מאיר ורבי יהודה החולקים על רבי יוסי לא היה למיכל להניח תפילין, אם תמצי לומר שתפילין היא מצות עשה שהזמן גרמא. וכיון שגם קי"ל ששבת לאו זמן תפילין, וגם פסק רמב"ם שאין נשים סומכות רשות (הלכות מעשה הקרבנות ג הלכה ח), והגמרא השוותה בין הנחת תפילין לסמיכת קרבן ולתקיעת שופר לעניין ההיתר לנשים, הרי מסיק הר"ם דקי"ל כמאן דאמר מיחו.
