שלושה סוגים של סכנות בדרך ובחיים
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
פסחים ב ע"א
אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יכנס אדם בכי טוב, ויצא בכי טוב.
האור הוא טוב למי שהולך בדרך, לכן כדאי לאדם לצאת לדרכו ולהיכנס לבית מלונו בזמן שיש אור ולא בחושך.
ב"בירור הלכה" מובאים שלושה טעמים לעניין זה: א. בחושך יש חשש ממזיקים. ב. בחושך יש סכנה שאדם יינזק ממוקשים ובורות או חיות וליסטים בדרך. ג. אדם שהולך בחושך צריך לחשוש שיאמרו עליו שהוא מרגל או גנב ויחשדו בו.
כידוע, יש באדם שלושה חלקים: חלק גשמי - נפש, חלק רוחני – נשמה, וחלק שמורכב משניהם – רוח. שלושת סוגי הסכנות הללו מתאימים לשלושה החלקים: א. מזיקים הם יצורים רוחניים. ב. בורות, מוקשים או חיות רעות הם גשמיים. ג. החשש לחשד מצידם של בני אדם שיש בהם צד גשמי וגם צד רוחני, וכן החשד עצמו יכול לגרום נזק גשמי או רוחני.
הידיעה וההבנה של סוגי הנזקים היכולים לקרות לאדם לכלליהם ופרטיהם, היא חלק ממידת הזהירות. לגבי מי שלא מודע לסכנות השונות הקיימות בעולם כותב בעל ספר מסילת ישרים (פרק ב): "ההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו". ככל שאדם מודע יותר לסכנות הקיימות בעולם הזה בבהירות גדולה יותר כך הוא יכול להיזהר יותר מלהיכשל. ועל כך אמר שלמה המלך ע"ה בחכמתו (משלי ד,כו): פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ.
