למה אין אטרקציות בירושלים?
עיקר וטפל בחוויות של קודש
פסחים ח ע"ב / חיים אקשטיין
"אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים? כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים: אלמלא לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר בירושלים - דיינו, נמצאת עלייה שלא לשמה. כיוצא בו אמר רבי דוסתאי ברבי ינאי: מפני מה אין חמי טבריא בירושלים? כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים: אלמלא לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריא - דיינו, ונמצאת עלייה שלא לשמה".
ביקור בירושלים הוא חוויה נפלאה, אבל לפעמים עולות בו שאלות כמו: למה אין ים בירושלים? למה אין עוד אתרים יפים? לפעמים שאלות כאלו מובילות למעשים, ואתרי תיירות חדשים קמים, כדי לפאר ולשכלל את הבירה נוסף על המקומות הקדושים והעתיקים. מתברר כי כבר בגמרא עלו שאלות כאלו, וניתנו להן תשובות. התשובות רלוונטיות לא רק לירושלים, אלא ליחס לזמנים ולמקומות מקודשים באופן כללי.
לדברי הגמרא, אילו היו בירושלים פירות כמו בגינוסר (סמוך לכינרת), אנשים היו אומרים: "אילו היינו באים רק בשביל לטעום מהפירות האלה – דיינו". כלומר, פירות משובחים היו עלולים להסיט את המוקד מהקדושה לחולין, מהעיקר לטפל. במקום להתמקד במפגש עם הקודש, היינו מבליטים את האוכל הנדיר בטעמו.
את האמירה הזו היה אפשר לנסח גם בדרכים אחרות, וחשוב לשים לב לאופן שבו היא מנוסחת: הבעיה איננה שאנשים יחליפו את המפגש עם הקודש בפירות גינוסר, וילכו להתענג על הפירות במקום לעלות לבית המקדש. האמירה "אלמלא לא עלינו..." משמעה, בפשטות, שעלינו לבית המקדש כמו שצריך – אבל לו יצויר שלא היינו עולים, היינו מסתפקים גם בטעימה מהפירות בתור חוויה שתיצרב בנו. גם את זה היה צורך לשלול: החוויה צריכה להיות מפגש עם עיר הקודש דווקא, לא הנאה מפלאפל איכותי בשוק. אי אפשר להסתפק בפחות מזה, ואפילו לא יעלה על הדעת להסתפק בפחות מזה.
לא רק בירושלים זה יכול לקרות. כל מפגש עם הופעה של קודש כולל עיקר וטפל. גם בליל הסדר אפשר להתרפק על הקרעפלך של סבתא, ואפשר לחכות לשבת בשביל העיתון שנקרא אחרי הסעודה. האם ביכולתנו להבחין בין העיקר למה שמסביב? האם נצליח לשים בצד את מה שאינו העיקר, ולזהות על מה בשום אופן אי אפשר לוותר?
