זריזין מקדימים למצוות ביישוב הדעת / רפי זברגר

פסחים ד ע"א
 

הקדמה

הגענו כבר למסקנה כי אין מחלוקת אמוראים, וכולם מסכימים (רב יהודה ורב הונא) כי כוונת המשנה במילים ''אור לארבעה עשר'' – ליל ארבעה עשר. כלומר, מצוות בדיקת חמץ הינה בשעות הערב, של יום ארבעה עשר בניסן. נעסוק היום בטעם עיתוי בדיקת חמץ.
 

הנושא

והשתא דקיימא לן, דלכולי עלמא אור אורתא הוא, מכדי בין לרבי יהודה ובין לרבי מאיר- חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה, ונבדוק בשית?
רבי מאיר ורבי יהודה חלוקים במשנה בדף י''א: לגבי מועד איסור חמץ מדרבנן. האם זמן היתר אכילת חמץ מסתיים בסוף שעה רביעית (רבי יהודה), או בסוף שעה חמישית (רבי מאיר). כולם מסכימים כי אסור אכילת חמץ, ואיסור בל ייראה ובל ימצא, שהם איסורי תורה, מתחילים רק מן השעה השביעית של היום. 
לאור זאת שואלת הגמרא, מדוע חייבו חכמים לבדוק כבר מהערב שלפני, ולא קבעו כי בדיקה בשעות הבוקר, כך שיספיק לבער את החמץ (לאחר סיום הבדיקה) עד סוף השעה השישית?
וכי תימא: זריזין מקדימין למצות.
מנסה הגמרא להסביר את סיבת תקנת חכמים לבדוק בערב מדין ''זריזין מקדימים למצוות''. וכדי להיות זריז, הקדימו חכמים את הבדיקה לערב.
נבדוק מצפרא, דכתיב (ויקרא י''ב, ג'): וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.ותניא: וכל היום כולו כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצות, שנאמר (בראשית, כ''ב, ג'): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹקִים.
דוחה הגמרא ואומרת, כי אם הקדמת בדיקת חמץ הייתה מדין ''זריזין מקדימין למצוות'', היו צריכים להקדים את הבדיקה לבקר יום ארבעה עשר ולא אור ליום (ליל) ארבעה עשר. עיקרון זה למדנו מאברהם אבינו אשר השכים בבקר כדי לקיים את מצוות הבורא ולעקוד את בנו. העובדה שאברהם לא הקדים ויצא מהערב שלפני, מוכיחה כי זריזות אינה אלא מהבקר של יום המצווה. אם כן, חוזרת קושיית הגמרא, מדוע נצטווינו על ידי חכמים לבדוק כבר מן הערב?
אמר רב נחמן בר יצחק: בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה.
רב נחמן עונה על השאלה בשני הסברים: שעת הערב הוא זמן ''נוח'' לבדיקה, שהרי אז אנשים נמצאים בבית ולא הולכים לעיסוקם או לעבודתם. וכן, כיוון שיש עניין לבדוק לאור הנר, והנר מאיר יפה בשעות החושך, הרבה יותר מאשר בשעות הבקר. משתי סיבות אלו, הקדימו את הבדיקה לתחילת ליל ארבעה עשר. 
 

מהו המסר

למדנו היום את הכלל ''זריזין מקדימין למצוות''. למרות הקושי העצום בקיום מצוות הבורא לאברהם לעקוד את בנו, השכים אברהם מוקדם בבקר, כדי ללכת ולקיים את המצווה. ניתן לומר שני טעמים לכלל זה. האחד, כדי שהאדם יראה בכך שאינו מתרשל בקיום המצווה, אלא מיד עם חלותה מזדרזים לקיימה. מוסיף הרמח''ל בספרו ''מסילת ישרים'', שער הזריזות, ואומר כי יש להקדים ולקיים את המצווה, כדי לא לפספסה. שהרי אדם הדוחה לקיים את המוטל עליו, לפעמים ''מאחר את הרכבת'' ובסופו של דבר מגיע למצב שלא יכול לבצע את המשימה. 
מדוע באמת אברהם לא הקדים לבצע את המשימה משעות הערב, כקושיית הגמרא. ניתן לומר מספר הסברים:
1. הקדוש ברוך הוא ציווה על אברהם לקיים את המצווה רק למחרת (למרות שאין זה מפורש בפסוקים), ולכן אברהם קיימה ברגע הראשון שיכול לקיימה. 
2. ''יש גבול'' לכלל של ''זריזין מקדימין למצוות''. אמנם חשוב ורצוי מאוד להקדים ולבצע משימות, אך גם בכך אין להגזים. אין צורך ''להשתגע'' ולהפוך עולמות כדי להזדרז ולקיים את המצווה. אין צורך להתחיל בקיום מצוות בזמן שינה ומנוחה. כל דבר בעיתו, שינה בזמן מנוחה, ועשייה בשעת עשייה. ואמנם כך נהג אברהם: בלילה אולי הכין את כל הדברים, ''צבר כוחות'' פיזיים ונפשיים, ומיד עם שחר הקדים לקיים את המצווה. 
עיקרון השני מלמד אותנו דרך בחיים. לבצע כל דבר באופן שקול ורגוע. לא להשתגע ולא לפעול בפזיזות. אמנם יש עניין להזדרז בעשייה, לנסות ולהקדימה ולא לדחותה לזמן מאוחר יותר, אבל גם בכך יש לפעול ביישוב הדעת. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]