חיטוי הידיים לצורך נטילתן
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
פסחים ז ע"ב
בדרך כלל מברכים על כל המצוות לפני עשיית מעשה המצווה. ב"בירור הלכה" מובא שיש מצוות שמברכים לאחר קיומן, כגון טבילה במקוה. לגבי נטילת ידיים מובאת מחלוקת הפוסקים. לדעת הרמב"ם יש לברך לפני הנטילה, כמו בכל המצוות האחרות, אולם השולחן ערוך כותב שנהגו לברך לאחר הנטילה משום שלפעמים אין הידיים נקיות לפני הנטילה ואסור לברך במצב כזה.
טעם נוסף לברך לאחר הנטילה הוא משום שניגוב הידיים נחשב כחלק ממעשה המצווה, משום שאסור לאכול לחם כאשר הידיים רטובות, לכן הברכה שמברכים לפני הניגוב נחשבת כנאמרת לפני גמר מעשה המצווה. מכיוון שהנטילה והניגוב הם מעשה אחד מחמיר בעל שו"ת שבט הלוי (ח"ג סימן יב) שלא יהיה שום הפסק בין נטילת הידיים לניגובן, ולדעתו מי שהפסיק בין הנטילה לניגוב הידיים כבר לא יכול לברך על נטילת ידיים, כי הברכה מתייחסת למעשה הנטילה שקדם לה.
ניתן לומר שכעת, כאשר אנשים מקפידים לחטא את הידיים ולטהר אותן מחיידקים ומוירוסים, חלק מטיהור הידיים הוא גם לרחצן עם סבון, שהרי רש"י (מסכת סוטה ד,ב ד"ה כל האוכל) כותב שאדם שידיו רטובות אינו יכול לאכול לחם כי זהו דבר מאוס לנגוע בלחם כך, ודבר מאוס נחשב כמו טמא. על פי זה ידיים שאינן מחוטאות הרי גם הן מאוסות ונחשבות כטמאות.
לכן מסתבר שאפילו לשיטתו של בעל שבט הלוי אם אדם רוחץ את ידיו בסבון בין הנטילה לניגוב יוכל לברך על נטילת ידיים, כי כל עוד ידיו אינן מחוטאות נחשב הדבר כאילו לא נטהרו לגמרי ויש בחיטוי צורך לנטילת וטהרת הידיים.
