תשלום כסף עבור בדיקת חמץ
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
פסחים י ע"ב
בגמרא יש ספק לגבי מצב שבו אדם יכול לבדוק את החמץ רק באופן שעולה לו כסף, כגון שהחמץ נמצא במקום שכדי להגיע אליו צריך לשכור את שירותיו של אדם מקצועי, האם חייבו חכמים את האדם להוציא כסף עבור בדיקת חמץ.
תוספות (ד"ה בממוניה) תמהים על כך מהנאמר בגמרא לעיל (ד,ב) שנוח לו לאדם לקיים מצווה בממונו, ולכן נפסק שאם אדם שכר בית לפסח והבית היה בחזקת בדוק מחמץ והתברר לשוכר שלא בדקו אותו – מוטל על השוכר לעשות זאת גם אם באותו מקום רגילים לשלם עבור בדיקת החמץ, הרי לכאורה זהו דבר פשוט שחייב אדם לעשות בדיקת חמץ גם אם זה עולה לו כסף.
האדמו"ר בעל הפני מנחם מגור זצ"ל כתב שיש מיישבים את העניין על פי מעשה שהיה אצל הגר"ח מבריסק זצ"ל, שנשאל לגבי אדם שאביו גר במקום רחוק, האם חייב לבזבז מממונו לכיבוד אב כדי לנסוע אליו, וענה שאמנם הבן אינו חייב להוציא מממונו לצורך מצוות כיבוד אב אך אין זה פוטר אותו מלהגיע לאביו, כי הוא מחויב ללכת אליו ברגל. כלומר: מצד מצוות כיבוד האב הבן חייב להגיע להיות אצל אביו, והנסיעה שעולה כסף אינה אלא אמצעי לנוחיותו של הבן. כמו כן כאן בבדיקת חמץ המצוה מוטלת על שוכר הדירה, וחכמים לא חייבו אותו לשלם כסף עבור הבדיקה אלא לבדוק בעצמו, ואם הוא מחליט לשלם למישהו עבור כך זהו תשלום עבור הנוחות שלו ולא עבור קיום המצווה. אולם במצב שבו אי אפשר לקיים את המצוה ללא הפסד ממון אז נשאר הדבר בספק האם חייבו חכמים את האדם להוציא מממונו לצורך כך.
