לא תמיד מגיעים לאופטימום / רפי זברגר

פסחים י ע"א
 

הקדמה

בדפים אלו עוסקת הגמרא בשאלות של מקרי ספק. האם לאחר שבוצעה בדיקת חמץ והתעורר ספק לגבי כניסת חמץ לבית (או שידוע שנכנס אך הספק אם יצא), האם צריך לחזור ולבדוק או שמא לא. הגמרא משווה בהרבה מן השאלות הללו לדיני ספק טומאה, וחלק אחר משווה לדיני ספק מעשר שני. במאמר זה נידון באחד ממקרי הספק.
 

הנושא

על ובדק, ולא אשכח - פלוגתא דרבי מאיר ורבנן.
מדובר במקום שבוצעה בו בדיקת חמץ תקינה, ולאחר מכן ראינו עכבר הנכנס עם פרוסה בפיו לתוך הבית. כמובן שראיה זו מחייבת בדיקה נוספת, שהרי ברור לנו כי חמץ חדש נכנס לבית לאחר הבדיקה. ואמנם נבדק הבית בשנית, אך לא נמצאה הפרוסה. אומרת הגמרא כי יש מחלוקת לגבי בית זה, בדומה למחלוקת רבי מאיר וחכמים בדיני טומאה. 
דתנן: היה רבי מאיר אומר: כל דבר שבחזקת טומאה - לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך הטומאה היכן היא. וחכמים אומרים: בודק עד שמגיע לסלע או לקרקע בתולה.
המשנה במסכת נידה (ס''א.) עוסקת במקרה והיו שלושה גלי אבנים, ואחד מהם היה בחזקת טמא. אם בדקו גל אחד ולא נמצאה הטומאה, פוסקים כי אותו גל טהור, ושני הגלים האחרים טמאים (מספק שמא הוא הטמא). אם בדקו גם את הגל השני, וגם שם לא נמצאה טומאה, הרי שני הגלים הבדוקים טהורים והגל השלישי טמא. אבל אם בדקו את שלושת הגלים ולא נמצאה טומאה, באנו למחלוקת רבי מאיר וחכמים. רבי מאיר פוסק כי שלושת הגלים הופכים להיות טמאים (מספק) וכל דבר הנוגע בהם נטמא (מספק). וחכמים פוסקים כי יש לבדוק ''עד מקום שידינו משגת''. אם יש בגל סלע או ''קרקע בתולה'' (שלא הזיזו אותה אף פעם) הרי אנו מניחים שהגיע עורב או עכבר ולקח משם את החמץ ולכן מטהרים את כל הגלים. 
יש מחלוקת ראשונים, האם רבי מאיר וחכמים חולקים גם בדיני בדיקת חמץ, או לא. לפי רש''י רבי מאיר יסכים לדעת חכמים, שאין צורך לחזור ולבדוק , כיוון שבדיקת חמץ הינה דין דרבנן. לעומתו, סוברים התוספות, כי גם בחמץ רבי מאיר יחייב לבדוק שוב ושוב עד שימצא החמץ, ואין להפקיע את חזקת חמץ שנכנס לבית (עם העכבר כפי שראה בעל הבית), כפי שאמנם משמע מפשט לשון הגמרא (''פלוגתא דרבי מאיר וחכמים'', גם במקרה של חמץ).
 

מהו המסר

ניתן לומר כי מחלוקת רבי מאיר וחכמים הינה מחלוקת ב''דרך חיים''. רבי מאיר מייצג אדם ''נוקשה שאינו מוכן להתפשר". לדעתו, אם ראינו בעינינו חמץ נכנס לבית בפיו של עכבר, ולא מצאנו את החמץ בבדיקה חוזרת, הרי שהבית אינו מוגדר כבדוק (לפי תוספות) ונשאר בחזקתו (שיש בו חמץ) עד שניווכח שאמנם השתנה המצב. לעומתו, סוברים חכמים, כי אנו צריכים לעשות את כל המוטל עלינו, לבדוק עד מקום שידינו משגת, כמו סלע חזקה או אדמה שלא נגעו בה. אם בבדיקה זו לא מצאנו את החמץ, אנו תולים שאירע אירוע אחר שהפקיע את החזקה הקודמת (עורב או עכבר נטלו את החמץ) ולכן אנו מכשירים את הבית. 
אנו נמליץ ללכת בחיים לאור שיטת חכמים. לא להשתגע. לא לחפש בכל מצב את המקסימום. לא לנסות ולהגיע למצב אופטימאלי, כך שאם לא נגיע אליו, ''לא ננוח ולא נשקוט''. צריך לעשות מאמץ. צריך להשתדל, אך לאחר מכן, להבין שלא תמיד אנו מגיעים לאופטימום. לנסות לזרום ולחיות עם המצב שהגענו אליו, ולהמשיך הלאה בחיים. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]