מדוע תלמידי חכמים אוכלים מאוחר?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
פסחים יב ע"ב
בגמרא נאמר שאנשים רגילים אוכלים את ארוחת הבוקר בשעה הרביעית ותלמידי חכמים אוכלים בשעה השישית.
בעל ה"תניא" (פרק כז) מסביר שתלמידי חכמים שוהים שעתיים ומרעיבים את עצמם בכוונה, כדי להתקדש, כי כל אדם שזובח את יצרו וכובש את תאוותו, כגון מי שרעב ומאחר את סעודתו או מי שלבו מתאווה מאוד לדבר דברים בענייני העולם והוא בולם את פיו – על ידי כך מתקדש, כמו שנאמר (ויקרא יא,מד): "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים", ודרשו חז"ל (יומא לט,א) שאדם צריך קצת להתאמץ לקדש את עצמו קצת, ומן השמים יקדשו אותו הרבה, ומבאר בעל התניא שאפילו אם הוא יודע בעצמו שאינו קדוש המצווה היא לעשות את עצמו כך.
כך נהג מרן הרב קוק זצ"ל כל ימיו. הרב יצחק אריאלי זצ"ל שלמד איתו כל יום בחברותא, כתב ביומנו: "כשלמדנו השיעור הקבוע בכל יום כשעתיים חמישה דפים גמרא... הכניס השמש כוס קפה או חלב. רוב פעמים היו צריכים להחליף פעם ופעמיים, כי הכוס שנתקרר, שלא רצה להפסיק באמצע הלימוד. והרבה פעמים לא שתה כלל, וכבר ידעתי שהוא צם היום משום איזה חלום, והיה ממשיך ללמוד בשיעורו לפנינו בערך כשעתיים ויותר ולא הלך לטעום". עם זאת הרב משה צבי נריה זצ"ל (מועדי הראיה עמוד לח) מספר שבראש חודש לא הודאגה הרבנית מתי יאכל הרב, ואם בכלל יאכל, את ארוחת הצהריים, שהרי בראש חודש יש מצווה להרבות בסעודה (שו"ע או"ח סימן תיט).
