גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רמ"ג מדור "עלי הדף"
מסכת פסחים
דף ח ע"ב

האם כהנים ולויים היו פטורים ממצות ראיית פנים בעזרה שלש פעמים בשנה?

הדין שלמדנו בגמרא (ח, ב): "אמר רבי אמי, כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל, ושאין לו קרקע אין עולה לרגל" השמיטו הרמב"ם ולא הביאו. ודנו הפוסקים בפשר דבר האם יש חולקים על דין זה (עי' צל"ח כאן; שו"ת 'נודע ביהודה' או"ח תנינא סי' צד; 'שאילת יעבץ' סי' כז). ובמאמרנו הקודם הארכנו בדברי התוס' (לעיל ד, ב ד"ה מאליה) שהביאו דין זה גם כלפי חובת הקרבת הפסח, שמי שאין לו קרקע פטור מהקרבת קרבן פסח, יעו"ש.

ויש שהעירו דלפי זה יהיו הכהנים והלויים פטורים ממצות עליה לרגל, שהרי לא היה להם חלק ונחלה בארץ, כדכתיב (דברים יח, א-ב): "לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל וגו'. ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו" וגו'. ואמנם עיקר הערה זו הבאנו במאמר הקודם בשם ה'שאגת אריה' (ראה קובץ 'גנוזות חדשות', כת"י מבעל השאג"א ותלמידיו סי' א - בסו"ס 'גבורות ארי' לייקוואד תשס"ו; אור חדש לעיל ד, ב) כלפי האנשים שהיו טמאים לנפש אדם בשנה השניה במדבר ורצו לעשות הפסח, ולפי דברי רבי עקיבא (סוכה כה, ב): "מישאל ואלצפן היו", שהיו משבט לוי, ולמה אם כן חייבים היו בקרבן פסח כשלא היה להם חלק ונחלה בארץ, וכמובן שכמו כן יש לדון בעיקר חובת עלייה לרגל אם כהנים ולויים אכן פטורים ממנה.

ובספר 'אור חדש' להגאון ר' אלעזר קאליר זצ"ל (שם) העלה שזה תלוי במחלוקת התנאים לענין וידוי מעשרות, שאומרים בו (דברים כו, טו): "וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו", האם שבט לוי יכולים להתוודות כן, וכענין ששנינו (מעשר שני פ"ה מי"ד): "מכאן אמרו, ישראל וממזרים מתוודים, אבל לא גרים ולא עבדים משוחררים שאין להם חלק בארץ. רבי מאיר אומר, אף לא כהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ. רבי יוסי אומר, יש להם ערי מגרש". הרי מפורש, שנחלקו התנאים האם מה שקבלו את ערי המגרש נחשבו בזה כמי שיש להם חלק בארץ, ולפי רבי מאיר אינו נחשב, ולשיטתו פטורים המה מעליה לרגל, ואילו לרבי יוסי בערי מגרש נחשב כמי שיש להם חלק ונחלה (ועי' ירושלמי עומק ביאור המחלוקת התנאים), והוא הדין לגבי חובת עליה לרגל.

נידון זה מצינו בפוסקים לגבי חובת ברכת המזון, דאיתא במס' ברכות (כ, ב): "אמר ליה רבינא לרבא, נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן", וביאר רש"י (ד"ה או): "דכתיב (דברים ח, י) 'על הארץ הטובה אשר נתן לך', והארץ לא ניתנה לנקבות להתחלק", והקשו בתוס' (ד"ה נשים): "ותימה, כהנים ולוים נמי תיבעי שהרי לא נטלו חלק בארץ". וביישוב קושייתם כתב ה'מגן אברהם' (סי' קפו סק"א): "ונשים לא היה להם חלק בארץ מצד עצמן, אבל כהנים ולוים היה להם ערי מגרש", וה'פרי מגדים' (שם) כותב שהדבר תלוי במחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי כלפי ווידוי מעשרות האם ערי מגרש נחשב כמי שיש להם חלק בארץ, ושייך בהם 'על הארץ הטובה אשר נתן לך'.

אמנם, בשו"ת 'בנין ציון' (החדשות סי' פד) העלה, שאין כל זה שייך לכאן, כי מחלוקת ר"מ ור"י אינה אלא אם לוים יכולים לומר "האדמה אשר נתת לנו" (וכן הוא לענין ברהמ"ז שנאמר בה "על הארץ הטובה אשר נתן לך"), כי הלא הכתוב מעיד במפורש שלא היה להם חלק ונחלה מאת הקב"ה, ומה שזכו לערי מגרש אינו אלא מה שצוה הקב"ה לאחיהם בני ישראל שיתנו להם נחלה, ולכן לא שייך שיאמר "על הארץ הטובה אשר הנחלת לאבותינו", וכן "האדמה אשר נתת לנו", כיון שלא הקב"ה הנחילם זאת, אמנם כלפי הדין "יש לו קרקע" בחובת עליה לרגל, הנלמד מפסוק "לא יחמוד איש את ארצך", גם מי שקנה קרקע ולא זכה לנחלת אבותיו מימות יהושע בן נון שפיר נחשב "יש לו קרקע", ואין הדבר תלוי כלל בנחלת הארץ, ואם כן כל שכן - שמה שזכו הלוים בערי מגרש, ובכך נחשב ש"יש להם קרקע", ויש בהם חובת עליה לרגל.

המורם מכל הנ"ל, כי נחלקו האחרונים בהגדרת דין "יש לו קרקע" בחובת עליה לרגל, האם הדבר תלוי במי שיש לו חלק בירושת הארץ דווקא, או גם מי שאין לו חלק ונחלה בירושת הארץ, וקנה בעצמו קרקע, האם יש בו חובת עליה לרגל, ובדבר זה תלוי האם הלוים שיש להם ערי מגרש נחשב כמי שיש להם קרקע, לגבי חובת עליה לרגל.

כדברי ה'שאגת אריה' - ששבט לוי נחשב כמי שאין לו קרקע לגבי ראיית פנים בעזרה - מצינו גם בספר 'אהבת יונתן' (הפטרה ליום א' דר"ה), שדקדק מן המקראות אודות אלקנה, אביו של שמואל, שלא היה עולה למשכן רק פעם אחת בשנה, בראש השנה, וכתב: "ואם כן קשה למה לא עלה לרגל ג' פעמים בשנה כאשר ציותה תורתנו, ונראה, דאיתא בגמרא דמי שאין לו קרקע פטור מלעלות לרגל, ולוים לא נטלו חלק בארץ, ואלקנה היה לוי לכך היה פטור מלעלות לרגל".

בספר 'יד דוד' להג"ר דוד אופנהיים זצ"ל (פר' פנחס) העיר כן כלפי משה רבינו, במה שאמרו ז"ל (סוטה יד, א): "מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך, אלא כך אמר משה, הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא באר"י אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי", ומביא בשם ה'ילקוט' (פר' ואתחנן) שחפץ היה לקיים מצוות ראיית פנים בעזרה שלש פעמים בשנה, ולכאורה, הלא משה רבינו לוי היה, ולא היה לו חלק ונחלה בארץ, ואם כן לא היה מצווה בראיית פנים בעזרה ברגלים (ועי"ש יישובו). ואמנם הערה זו ניתן ליישב על פי חידושו של ה'אבני נזר' (שו"ת או"ח סי' שלו אות טז), כי מי שאין לו קרקע פטור רק לעלות מביתו לירושלים, אכן, מי שנמצא בירושלים מחויב בראיית פנים בעזרה גם במי שאין לו קרקע, כי הפסוק "לא יחמוד איש את ארצך" מיירי בעליה משאר מקומות לירושלים, ולכן אם משה רבינו היה בנמצא בירושלים עצמו ברגלים שפיר היה מחויב במצות ראיית פנים בעזרה.