טיפול שורש   / רפי זברגר

פסחים יז ע"א
 

הקדמה

בשלהי הדף הקודם למדנו על שני "מבחנים" בדיני טומאה וטהרה, שעשה חגי לכוהנים לקראת חידוש עבודה בבית המקדש השני (לאחר גלות בבל והפסקת העבודה למשך עשרות שנים). הוא שאל אותם על השתלשלות טומאה מאב הטומאה ועד רביעי לטומאה. על המבחן הראשון ענו הכוהנים כי הדבר (שמן) טמא, ועל המבחן השני ענו כי הוא טהור.
יש מחלוקת אמוראים האם הכוהנים ענו נכון או לא:
גופא, רב אמר: אישתבש כהני, ושמואל אמר: לא אישתבש כהני. רב אמר אישתבש כהני - רביעי בקדש בעא מינייהו, ואמרו ליה טהור. ושמואל אמר לא אישתבש כהני - חמישי בקדש בעא מינייהו, ואמרו ליה טהור.
רב הסביר את שאלתו של חגי באופן הבא: אדם החזיק בבגדיו שרץ (אב הטומאה) אשר נגע בלחם והפכו להיות ראשון לטומאה. הלחם נגע בתבשיל (נזיד) והפכו להיות שני לטומאה. הנזיד נגע ביין נסך והפכו להיות שלישי לטומאה (בתרומה וקודשים יש שלישי לטומאה). היין נגע בשמן מנחה והפכו להיות רביעי לטומאה (בקודשים יש גם רביעי לטומאה). ומכיוון שכך, תשובת הכוהנים כי השמן אינו טמא שגויה, שכן שמן קודשים נטמא להיות רביעי.
שמואל סבר (לפי הסבר הגמרא בהמשך) כי השרץ נגע בבגד והפך אותו להיות ראשון לטומאה, הבגד נגע בלחם והפכו לשני לטומאה, לאחר מכן בגד נגע בלחם, לחם ביין ויין בשמן, כך שהשמן נעשה חמישי לטומאה. מכיוון שאין חמישי לטומאה, גם לא בקודשים, תשובת הכוהנים כי השמן טהור נכונה.
 

הנושא

הגמרא מקשה מספר קושיות גם על רב וגם על שמואל, אנו נתמקד בקושיא אחת על שמואל:
תא שמע: וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר כֵּן הָעָם הַזֶּה וְכֵן הַגּוֹי הַזֶּה לְפָנַי נְאֻם ה' וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הוּא (חגי ב', י''ד). בשלמא לרב, היינו דכתיב טָמֵא, אלא לשמואל אמאי טָמֵא?
לאחר המבחנים שעשה חגי לכוהנים, אמר להם חגי את הפסוק לעיל, הקובע לכאורה כי מעשי הכוהנים טמא, כלומר שהם ''לא עברו את המבחן'' ולכן יש ספק בטהרת קרבנותיהם, שהרי הם "אינם יודעים לשמור על טהרתם". 
מקשה הגמרא ואומרת, כי קביעה זו תהא נכונה לשיטת רב, שאמנם טעו הכוהנים, אך לשיטת שמואל, אנו מקשים, מדוע מטיל חגי ספק בטהרת קרבנותיהם, לאחר שעברו יפה את המבחן. 
איתמוהי קא מתמה.
עונה הגמרא כי יש לקרוא את הפסוק בלשון תמיהה, באופן הבא: האם לאחר שהכוהנים עברו כל כך יפה את המבחן, אנו נטמא את הקרבנות שלהם? בוודאי ובוודאי שלא נעשה כך. אם כן, לדעת שמואל, אין כאן ביקורת וספק על מעשה הכוהנים, אלא שבח והלל. 
והא וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם כתיב? 
הגמרא דוחה אפשרות זו, שכן, מלשון הפסוק (המילים וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם מעידים) משמע שאין פה תמיהה אלא אמירה נחרצת ללא שאלה, אם כן חוזרת הקושיא על שמואל.
אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי: מתוך שקלקלו את מעשיהם - מעלה עליהם הכתוב כאילו הקריבו בטומאה.
מתרץ מר זוטרא (או רב אשי) כי חגי אינו מתייחס למבחן שעשה לכוהנים, וכאמור עברו אותו בהצלחה, לדברי שמואל. חגי מתייחס למעשיהם של הכוהנים בימי בית שני. חגי התנבא שהכוהנים יקלקלו את מעשיהם (כפי שבאמת קרה בפועל) ומתוך כך אומר להם חגי: למרות שאתם יודעים ונוהגים כמו שצריך בדיני טהרה, אם מעשים אחרים שלכם יהיו מקולקלים, גם הטהרה כביכול אינה שווה, והקדוש ברוך הוא יחשיבה למעשה הנעשה בטומאה.  
 

מהו המסר

 • המסר שניתן ללמוד מן התשובה הראשונה לקושיא על שמואל (אמנם התשובה נדחתה, אך ניתן ללמוד גם מהווא אמינא של הגמרא) כי יש עניין גדול לשבח את התלמידים או כל בן אדם אחר. חגי עשה מבחנים לכוהנים, ולפי דברי שמואל הם עמדו בהם בהצלחה יתירה. לאחר מכן, חגי משבחם ואומר להם כי מעשיהם יהיו טובים ומוצלחים, ולאור הצלחתם אין להעלות כלל ספק בטיב עבודתם. 
• התשובה השנייה מלמדת מסר שונה לגמרי: גם אם אדם נוהג בחלק מן המעשים שלו כשורה, אם הוא ''אדם מקולקל'' שמחשבותיו וכוונותיו שליליות מן היסוד, הרי גם את המעשים הטובים איננו מחשיבים.
לכאורה זהו מסר בעייתי. שכן, אנו תמיד שואפים למצוא את הדברים הטובים שבכל אדם. מחפשים את האור הקטן הגנוז בנפשו של כל אדם, אשר ממנו עתיד לצמוח תיקון גדול ושינוי רב משמעות. וכאן לפי הסבר מר זוטרא אנו אומרים בדיוק הפוך, ואנו מחשיבים גם את המעשים הטובים (שמירה על טהרה) כמעשים רעים ומחשיבים כאילו הקריבו בטומאה.
אולי יש לומר כי התשובה טמונה בשאלה עד כמה מקולקלים מעשיו של האדם. ואם כל כולו של האדם מחשבות רעות וכוונות לא טובות, הרי שבמקרים אלו אנו ''פוסלים'' את המעשים הטובים שלו לכאורה, שכן הם ''צבועים'' בצבעים לא טובים, ולכן הם נפסלים.
נלמד מכאן, כי לפעמים יש צורך ב''טיפול שורש'' ולא מספיק תיקונים קוסמטיים. זהו המצב של הכוהנים בימי בית שני, ולכן קבע במקרה זה חגי הנביא, כי כל עוד אין תיקון יסודי, שורשי ועמוק, גם מעשיהם הטובים (בטהרה) נחשבים כמעשים לא טובים.  

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]