קודש, תרומה וחולין = מחשבה, דיבור ומעשה
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
פסחים יח ע"א
בגמרא מובא המקור לכך שיש דרגות שונות של טומאה לחולין, לתרומה ולקודש. חולין יכולים להגיע עד דרגה של שני לטומאה, תרומה עד שלישי וקודש עד רביעי.
שלוש הדרגות הללו מבטאות את ההבדל בין מעשה לבין דיבור ולבין מחשבה.
חולין הם בדרגה של מעשה, שכן הם באים לעולם על ידי מעשה של זריעה וקצירה, שהיא דרגה נמוכה מדרגת הדיבור והמחשבה. בחולין אין קדושה ומותר אפילו לאכלם בטומאה, שכן בעולם המעשה יש גם טומאה שאי אפשר להימלט ממנה.
תרומה היא בדרגה של דיבור, שכן חלות התרומה יוצאת לפועל באמצעות דיבור. בתרומה יש קדושה ולכן היא מותרת באכילה רק לכהנים ורק בטהרה. זאת משום שהדיבור צריך להיות כולו טהור, כפי שנאמר לעיל (ד,א) שצריך לדבר תמיד בלשון נקיה ולעולם לא להשתמש בלשון מגונה.
קודש הוא בדרגה של מחשבה, שהיא מעל הדיבור, שכן אפשר להקדיש אפילו במחשבה, כמו שנאמר במשנה (קדושין כח,ב): "אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט".
בקודש יש צורך לדקדק יותר ולהקפיד יותר על טהרה מאשר בתרומה, ובתרומה יש הקפדה גדולה יותר מאשר בחולין, מכאן שיש להקפיד על טהרת המחשבה יותר מאשר על טהרת הדיבור, ועל טהרת הדיבור יותר מאשר על טהרת המעשה.
