שלוש דרגות של ביעור חמץ
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
פסחים כא ע"א
במשנה נזכרות שלוש דרכים של ביעור חמץ: שריפה, פיזור לרוח והטלה לים.
בגמרא לעיל (י,ב) נאמר שישנן שלוש לשונות של השבתת חמץ בתורה: א. לא יראה. ב. לא יימצא. ג. תשביתו. נראה ששלוש הדרכים של ביעור החמץ מקבילות בדרגתן לאפשרויות ההשבתה והביעור של החמץ.
כאשר מטילים את החמץ לים – החמץ עדיין קיים, אלא שלא רואים אותו, כלומר מקיימים בכך את "בל יראה". כאשר מפוררים ומפזרים אותו עם הרוח, החמץ כבר לא נמצא בצורתו המקורית ומקיימים בכך את "בל יימצא", אבל הפירורים עדיין קיימים בעולם, כלומר שהחמץ לא הושבת לגמרי מן המציאות. כאשר שורפים את החמץ זוהי השבתה גמורה וסילוק החמץ מן העולם, ובכך מתקיים "תשביתו".
כידוע, היצר הרע נמשל לחמץ. בהתאם לשלוש הדרגות הנ"ל נאמר במסכת ברכות (ה,א) שהדרך הטובה ביותר להתגבר על היצר הרע היא באמצעות לימוד התורה, שדומה לשריפה המשביתה את היצר הרע, כפי שנאמר (ירמיהו כג,כט): "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה'". האפשרות השניה היא לקרוא קריאת שמע, שעליה נאמר (ברכות ה,א): "כל הקורא קריאת שמע על מטתו, כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם", כלומר אין זה שורף את היצר הרע ומבטלו לגמרי, אבל מפררו כך שלא יימצא בצורתו הקודמת. האפשרות השלישית היא להזכיר לו את יום המיתה. באופן זה היצר הרע עדיין מצוי כשהיה, אלא שאין רואים אותו, כי בגלל זכרון יום המיתה הוא כביכול מכוסה.
