איך ייתכן איסור שהוא גם מן התורה וגם מדרבנן?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
פסחים כג ע"א
ב"הלכה ברורה" מובא פסק ההלכה שכל דבר שאסור מן התורה באכילה אסור לעשות בו סחורה למרות שמדובר בדבר שמותר בהנאה.
בנוגע לכל איסור יש חשיבות עצומה לדעת האם הוא מן התורה או מדרבנן, כדי שניתן יהיה להכריע במצב של ספק לקולא אם מדובר באיסור דרבנן, או לחומרא אם מדובר באיסור מן התורה. ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת האם איסור סחורה בדברים אסורים הוא מן התורה או מדרבנן, ובעניין זה נחלקו גם רבותינו גדולי האחרונים באופן מפליא: הנודע ביהודה (תניינא סימן סב) סבור שלדעת רוב הראשונים זהו איסור מדרבנן ולעומת זאת החתם סופר (יו"ד סימן קד) כתב שרוב הראשונים סוברים שזהו איסור מן התורה.
כדי ליישב את דבריהם באופן שלא תהיה טעות בדברי אחד מהם, כתב מרן הרב קוק זצ"ל (דעת כהן סימן נח) שאפשר להגדיר את האיסור הזה כמצד אחד מן התורה ומצד שני מדרבנן. ייתכן שהאיסור הבסיסי הוא מן התורה, אולם הפרטים וההגדרות של אופן האיסור הם מדרבנן. יש איסורים שנאסרו על ידי התורה אלא שניתנה הסמכות לחכמים להחליט בקשר לפרטיהם, כמו איסור מלאכה בחול המועד וכן העינויים האסורים ביום הכיפורים מלבד אכילה ושתייה.
על פי זה נמצא שאלו ואלו דברי אלקים חיים, הנודע ביהודה שסבור שמדובר באיסור דרבנן התכוון לפרטי האיסור ואילו החתם סופר שסבור שמדובר באיסור מן התורה התכוון לעיקרו של האיסור.
