דרגות חשיבות / רפי זברגר

פסחים כה ע''א 
 

הקדמה

בדפים האחרונים עסקנו באיסורי הנאה, באילו איסורים מותר ליהנות, ובאילו אסור ליהנות. במאמר זה נלמד אחד מן המאמרים הנוספים הקשורים לאיסורי הנאה. 
 

הנושא

אמר רבי יוחנן: בכל מתרפאין, חוץ מעצי אשירה.
רבי יוחנן פוסק כי מותר להשתמש באיסורים לצורך רפואה, ואפילו מעץ אשרה (עץ המיוחד לעבודה זרה) שהוא איסור חמור ביותר – מותר להשתמש בו לצורכי רפואה. 
היכי דמי? אי נימא דאיכא סכנה - אפילו עצי אשירה נמי, ואי דליכא סכנה - אפילו כל איסורין שבתורה נמי לא.
מנסה הגמרא לברר על איזו מציאות דיבר רבי יוחנן: אם מדובר בחולה שיש בו סכנה, שעצי אשירה מסוגלים לסייע לו ואולי לרפאותו – הרי לכאורה ברור שמותר להשתמש בעצי אשירה, שהרי כל האיסורים לכאורה נדחים מפני פיקוח נפש. ואם מדובר בחולה שאין בו סכנה – לא ברור מדוע רבי יוחנן מתיר שימוש בעבודה זרה?
לעולם דאיכא סכנה, ואפילו הכי - עצי אשירה לא.
מתרצת הגמרא וקובעת כי הנחת היסוד שלנו לא הייתה נכונה. מדובר אמנם בחולה שיש בו סכנה, ולמרות זאת אוסר רבי יוחנן להשתמש בעצי אשירה המסוגלים לעזור לו, כיוון שאמנם יש איסורים שאינם נדחים נפני פיקוח נפש, כנלמד בברייתא הבאה:
דתניא, רבי אליעזר אומר: אם נאמר (דברים ו', ה') וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶך.ָ למה נאמר וּבְכָל מְאֹדֶך, ואם נאמר בְכָל מְאֹדֶך, למה נאמר ּבְכָל נַפְשְׁךָ? אלא לומר לך: אם יש אדם שגופו חביב עליו מממונו - לכך נאמר ּבְכָל נַפְשְׁךָ, ויש אדם שממונו חביב עליו מגופו - לכך נאמר בְכָל מְאֹדֶך .
אנו אומרים שלש פעמים ביום קריאת שמע, ובין היתר נכתב שם, כי יש לאהוב את הקדוש ברוך הוא בכל נפשך (גופו של האדם) ובכל מאודך (ממונו). שואלת הברייתא מדוע נאמר כי יש לאהוב את ה' בשני המישורים? לכאורה, אם נאמר שיש לאהוב את ה' גם במחיר ''גופו של אדם'' הרי ברור לכאורה שיש לאהוב את ה' בכל ממונו של האדם!, ואם נאמר שיש לאהוב את ה' בכל ממונו של אדם, במקרה והממון חביב עליו, הרי ברור שיש לאהוב את ה' בכל הנפש הפחות חביבה. 
אלא מסביר רבי אליעזר שזה תלוי בסוג האדם. יש אנשים האוהבים את נפשם יותר מכספם – עליהם אומר הכתוב כי יש למסור גם את הנפש. ויש אנשים האוהבים יותר את הממון, ופחות את גופם – עליהם קובעת התורה כי יש לשלם כל ממון שבעולם, כדי לא לעבור על איסור שנצטווינו על ידי הקדוש ברוך הוא. 
בהמשך הגמרא מצטטת מימרא נוספת בשמו של רבי יוחנן המרחיבה את האיסור, וקובעת כל על כל שלושת העבירות החמורות (עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים) אין לעבור, גם אם מדובר בצורך רפואי ופיקוח נפש. 

מהו המסר

נסכם ונאמר כי למדנו היום מספר דרגות חשיבות במצוות ועבירות:
1. אין לעבור בשום מקרה על אחת משלוש עבירות החמורות (עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים), גם אם מדובר בסכנה ופיקוח נפש.
2. שאר מצוות ועבירות ניתן (ואולי מצווה) לעבור ולא לקיימם בשעת פיקוח נפש, כדי להציל את האדם מסכנתו.
3. כשאין פיקוח נפש – אין לעבור על אף עבירה, ואין להימנע מקיום מצווה. 
מלימוד דרגות אלו אנו למדים כיצד לקבוע ערכים ונורמות בחיים. שהרי, לכאורה היה ניתן לחשוב, כי כאשר יש סכנה ופיקוח נפש, מותר יהיה לעבור על כל העבירות, כולל עבודה זרה, כפי שהגמרא אמנם חשבה בתחילת הסוגיא. 
מתקנת אותנו הגמרא (בדברי רבי יוחנן) וקובעת שיש דברים שהם מעל לפיקוח נפש. יש הלכות שאין לעבור עליהם בשום פנים ואופן, ומשום סיבה, חשובה ככל שתהיה. לכן, גם אם אדם בסכנה, אין להשתמש בעצי אשרה, שאולי היו יכולים לעזור לו לצאת מן הסכנה בה הוא שרוי. 
כמו הדרגות האלו בקיום מצוות, אנו חייבים להגדיר לעצמנו סדרי חשיבות בנושאים אחרים בחיים. יש נושאים שלא נוותר עליהם בשום אופן, גם במחירים כבדים מאוד שאותם אנו עלולים לשלם. לעומת זאת, יש עקרונות חשובים בחיים, אך לעיתים נסכים לוותר עליהם, מפני ערכים ומצבים אחרים העומדים על הפרק. 
ניתן דוגמא אחת: אם קבעו בבית שיש לאכול תמיד ליד השולחן. זהו ערך חשוב, שבדרך כלל מביא את כל המשפחה לשבת יחדיו ולסעוד בנחת, ללא מפריעים כמו מחשב, טלוויזיה וכדו'. אך אם במצב מסוים, הילד מבקש דווקא לאכול בחדרו, מסיבות הקשורות למצבי רוח וכדו', הרי שלא נאמר לו שיש החלטה גורפת ואין לסגת ממנה, והוא חייב לבוא לאכול עם כולם. במקרים אלו, אפשר לומר לילד כי אנו מבינים שבמצב זה, יהיה יותר נוח לו לאכול בחדרו, ואנו מתירים לו לעשות זאת. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]