פרסום, החצנה ועבודת ה'. הולכים יחד? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
פסחים ל ע"ב
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: עץ פרור מגעילו ברותחין ובכלי ראשון. קסבר: כבולעו כך פולטו.
האם זה נכון להחצין ולהפגין את עבודת ה' שלי, כלפי אנשים אחרים?
ואם דווקא ההחצנה מגינה עליי כך שלא אפול, כי כך אני מחוייב למה שהסביבה שלי מצפה ממני, האם אז זה משנה?
רבי אלימלך מליז'נסק (נעם אלימלך פרשת מצורע, ד"ה "או יאמר זאת תהיה") מתייחס לסוגיה זו וקובע כלל, לפיו הדרך הנכונה והראויה לאדם היא לעבוד את ה' בהצנע לכת, כמו שכתוב בפסוק (מיכה ו, ח): "והצנע לכת עם אלקיך", ולכן מן הראוי והנכון הוא שלא להחצין את עבודת ה' האישית שלנו כך שכולם יוכלו לראות היכן אנחנו אוחזים.
אבל יוצא מן הכלל, הוא מצב שבו אדם עושה תשובה על חטאיו, אז יש מקום לשקול אכן כן להחצין ולהפגין את הפעולות הנעשות למען ה' ותורתו.
את הסיבה לזה שעשיית תשובה שונה מעבודת ה' רגילה, הוא מבסס על הכלל המופיע בסוגייתנו "כבולעו כך פולטו", היינו שפליטת האיסור מתוך הכלי, נעשית באותו האופן שבו האיסור נבלע בו.
לכן, אם אדם "בלע" איסורים לקרבו באופן מוחצן והמוני, כך שכולם יראו אותו עושה כן, הרי שגם דרך "פליטת" האיסורים מקרבו, על ידי עשיית תשובה נכונה, צריכה להיעשות בצורה המונית ופומבית. וכן להיפך, אם אדם היה נוהג שמעשיו באופן שקט, אזי גם תשובתו צריכה להיעשות באותו האופן.
אלא, שבעניין זה יש להיזהר, משום שלעיתים אדם מתמכר להחצנה, ולא תמיד עושה את דבריו בפומבי מתוך כוונה כנה של עבודת ה' טהורה, לכן מן הראוי והנכון שיהיה האדם דבוק לצדיק שידריך אותו כיצד ומתי להחצין ומתי להצניע את מעשיו.
אז האם החצנת עבודת ה' היא בהכרח דבר מושלל? מסתבר שיש לה מקום, אם רק יודעים כיצד לעשות זאת בצורה הנכונה והבריאה.
