דאגה לאחר / רפי זברגר

פסחים ל ע''א 
 

הקדמה

לאחר שלמדנו בדף הקודם דיני תערובות חמץ, עוברת הגמרא לדון בדין כלים שבישלו בהם חמץ לפני כניסת החג. 
 

הנושא

אמר רב: קדירות בפסח ישברו.
רש''י מסביר כי פסקו של רב בנוי על מספר הלכות:
1. פסק כרבי יהודה כי חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה, כדעת רבי יהודה.
2. גם חמץ שעבר עליו הפסח אסור במשהו, ולכן יש חשש שיבשלו בקדירה זו לאחר הפסח, והחמץ הבלוע בכלי ייפלט לתוך התבשיל, והתבשיל ייאסר באכילה.
3. נותן טעם לפגם אסור. שהרי לאחר שעבר הפסח החמץ הבלוע בקדירה, אינו אלא נותן טעם לפגם (אוכל הבלוע בכלי נפגם לאחר זמן).
לאור הלכות אלו, פוסק רב כי יש לשבור את הקדירות לפני הפסח, כדי לא להגיע לאיסור של אכילת תבשיל הבלוע בחמץ שעבר עליו הפסח.
ואמאי? לשהינהו אחר הפסח וליעבד בהו שלא במינן.
לאור פסק של רב שלמדנו בדף הקודם, כי תערובת חמץ שעבר עלי הפסח עם מאכל שאינו מינו, אינו נאסר במשהו אלא רק בנותן טעם. והרי החמץ הבלוע בכלי אינו נותן טעם לתבשיל שיתבשל בו לאחר הפסח, ולכן שואלת הגמרא, מדוע פסק רב כי יש לשבור את הכלי, והרי אפשר יהיה להשתמש בו לאחר הפסח עם ''שאינו מינו'' (מאכלים שאינם חמץ).
גזירה דילמא אתו למיעבד בהו במינו.
עונה הגמרא כי רב גוזר שאינו מינו אטו מינו, ולכן חייבים לשבור את הקדירה מחשש זה.
התוספות מקשה כי ראינו בדף הקודם (וכן נכתב במאמר על הדף) כי רב אינו גוזר שאינו מינו אטו מינו, בחמץ שעבר עליו הפסח, ומדוע כאן גוזר? ומתרץ כי שם מדובר על תערובת רגילה של חמץ עם שאינו מינו, לעומת הפסק שלנו העוסק בקדירה, שם אנו חוששים שיבשל בה גם מאכלי חמץ (מינו) ולכן אנו חוששים וגוזרים גם על שאינו מינו.
ושמואל אמר: לא ישברו, אבל משהי להו לאחר זמנו, ועביד בהו בין במינו בין שלא במינו.
שמואל לשיטתו, פוסק כי אין צורך לשבור את הקדירה, שהרי הוא פסק כרבי שמעון, המתיר תערובת חמץ שעבר על הפסח, גם מין במינו (וכל שכן מינו בשאינו מינו). לאור זאת, תערובת חמץ הבלועה בקדירה, עם תבשיל שיבושל בכלי אינו נאסר, ולכן אין צורך לשבור את הקדירה.
ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר שמואל להנהו דמזבני כנדי: אשוו זביני אכנדיכי, ואי לא - דרשינא לכו כרבי שמעון.
שמואל עקבי בשיטתו והשתמש בה לאיום על הסוחרים אשר ניסו להפקיע מחירים של קדרות לאחר הפסח. לאור פסקו של רב כי יש לשבור קדרות של חמץ לפני הפסח, אנשים קנו קדרות חדשות לאחר הפסח. לאור הביקוש העולה לקדרות ניסו הסוחרים להעלות מחירים. שמואל איים עליהם ואמר, כי אם יעלו מחירים, הוא יפסוק כי הלכה כרבי שמעון, ואז לא יהיה צורך לקנות בכלל כלים חדשים, והסוחרים כמובן לא ירוויחו מאומה.
ולידרוש להו? דהא שמואל כרבי שמעון סבירא ליה.
מקשה הגמרא, מדוע שמואל רק איים בכך ולא פסק בפועל כרבי שמעון, כשיטתו הפוסקת כך?
אתריה דרב הוה.
עונה הגמרא, כי היה זה מקומו של רב, ואין לפסוק הלכה בניגוד לדעת המרא דאתרא. בכל אופן השתמש שמואל בדעת רבי שמעון כאיום בפני הסוחרים, שלא יעזו להפקיע מחירים כשהביקוש עולה.
 

מהו המסר

מהו המסר למדנו שתי הנהגות מעניינות של שמואל:
1. שמואל ''דואג'' לצרכנים, ושומר על זכותם לקנות במחיר שוק, ולא במחיר מופקע. לכן הוא משתמש בטכניקות שונות לאיים את הסוחרים לבל יעזו להעלות מחירים. 
נלמד מכאן, להשתדל תמיד לתת גב וחיזוקים ל''אנשים חלשים'' שאינם מסוגלים לעמוד על שלהם, ואין להם כוחות מול ''אנשים חזקים''. זה יכול להיות בתחום המסחר, כמו שנהג שמואל (לעשות למשל ''חרם צרכנים'' על סוחרים המפקיעים מחירים), אבל עיקרון זה נכון גם ביחס לחולשות אחרות של אנשים. למשל, אם קשה לאנשים להתמודד עם חזקים מהם המביישים אותם או מעליבים אותם וכדו', הרי שמצווה על כל אחד ואחד הרואה תופעה זו, לנסות ולרסן את האדם החזק, ובמקביל, להשתדל לחזק את האדם החלש. 
2. במקביל, שמואל דואג לכבודו של הרב המקומי, ולא פוסק חס וחלילה בניגוד לדעתו. למרות שאין הוא מסכים לדעת הרב המקומי, הוא לא יפרסם את דעתו האישית ברבים במקום זה. גם זו "דאגה" לאחר, והפעם לכבודו של המרא דאתרא. 
נלמד מדרכו זו של שמואל, להשתדל תמיד לדאוג לכבודו של כל אדם, ללא תלות במעמדו וייחוסו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]