מה מרויח המלווה מהחזרת המשכון?
הרב דב קדרון
פסחים לא ע"ב
כאשר מלוה לוקח משכון מהלווה יש עליו מצווה להשיב ללווה את המשכון בזמן שיש לו צורך להשתמש בו, אם לדוגמה מדובר בבגד היחיד שיש לו, ועל כך נאמר (דברים כד,יג): "הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ".
מהמילים "ולך תהיה צדקה" למד רבי יצחק שהמלווה קונה את המשכון, וכאשר הוא מחזיר אותו ללווה כדי שיוכל להשתמש בו זוהי צדקה שהוא עושה בממון שקנוי לו.
עם זאת מדגיש ר' לוי יצחק מברדיטשב (קדושת לוי פרשת כי תצא) שלמרות שמן הסתם העני יברך אותו על כך, כמו שכתוב: "ושכב בשלמתו וברכך", אסור למלווה לצפות לברכה הזו ולמענה להחזיר את המשכון, אלא "ולך תהיה צדקה לפני ה'", צריך להתכוון לקיים את מצוות ה' ולא לתועלתו האישית.
הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג פרק נג) מבאר שכאשר אדם מחזיר את המשכון ללווה הוא בעצם עושה צדק ויושר עם עצמו, כי כאשר אדם מתנהג באופן מוסרי, ומרגיל את עצמו למידות טובות הוא הופך את עצמו לשלם. המילה צדקה היא מהשורש "צדק", שהוא היושר, ואדם שמגיע למעלתו המוסרית העליונה הוא האדם הישר, ולכן נאמר "ולך" תהיה צדקה. בכך מתקיים מאמר חז"ל (ויקרא רבה פרשת בהר פרשה לד סימן ח): "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית", כי בעל הבית עושה עם העני טובה גשמית, ובזכות זאת הוא משלים את עצמו מבחינה מוסרית ורוחנית.
