גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רמ"ו מדור "עלי הדף"
מסכת פסחים
דף לה ע"א

כיצד אפשר לצאת ידי חובת אכילת מצה בתרומה וחלה - הא "אין עושין מצוות חבילות חבילות"?

במשנה (לה, א): "אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח ("משום חובת מצה, בלילה ראשונה שהוא מחוייב לאכול מצה". רש"י) בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל, ויוצאין בדמאי ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו והכהנים בחלה ובתרומה". והקשו האחרונים, איך יתכן שכהן יכול לצאת ידי חובת אכילת מצה בליל ראשון במצה של תרומה וחלה, הרי אכילת תרומה וחלה היא מצוה בפני עצמה, ואכילת מצה היא גם כן מצוה בפני עצמה, וקיי"ל "אין עושין מצוות חבילות חבילות" (עי' סוטה ח.), והיאך אם כן יכול לקיים שתי מצוות באכילה אחת.

ויש שכתבו ליישב בפשיטות שכלל זה ד'אין עושין מצות חבילות חבילות' אינו לעיכובא, ובדיעבד יוצאים ידי חובה גם כשמקיימים שתי מצוות כאחת, ומשנתנו איירי בדיעבד (עי' שו"ת 'בית שערים' או"ח סי' נג; שו"ת 'מחזה אברהם' ח"א או"ח סי' לח), או באופן שאין לו מצה אחרת (עי' 'מקראי קודש' פסח ח"ג סי' לא), כי אז בוודאי חובה על הכהן לקחת מצה זו של תרומה או חלה גם לכתחילה.

עוד כתבו ליישב ('כלי חמדה', פסח, סי' קפא; שו"ת 'אהל משה' להגרמ"י הלוי צווייג זצ"ל, ח"ב סי' ע) על פי מש"כ ה'מגן אברהם' (סי' קמז סקי"א), שהכלל ד'אין עושין מצות חבילות חבילות' לא נאמר כי אם כששתי המצוות הן חובה, אבל מצוות של רשות, כיון שאינן חובה עליו לעשותן, מותר לעשות שתים בבת אחת (ועי"ש ב'מחצית השקל'), ולפי זה מיושב יפה, כי מצוות אכילת תרומה וחלה אינן מצוות חיוביות, כי גם כהנים אחרים יכולים לאכול אותן, ושפיר ליכא משום 'אין עושין מצוות חבילות חבילות'.

יישוב נוסף כתבו בשו"ת 'בית שערים' (שם) ובשו"ת ריב"א (סי' מה), כי כלל זה לא נאמר כי אם כשעושים שני מעשים של מצוה כאחת, וכמו הדוגמא שנאמרה במקור הדבר במס' סוטה (שם): "אין משקין שתי סוטות כאחת, ואין מטהרין שני מצורעין כאחת, ואין רוצעין שני עבדים כאחת, ואין עורפין שתי עגלות כאחת, לפי שאין עושין מצוות חבילות חבילות", כדי שלא יהיו נראות עליו המצוות כמשא, שממהר לפרוק מעליו משאו (עי' רש"י ותוס' שם), או משום שיהא לבו פנוי למצוה אחת (עי' תוס' מו"ק ח: ד"ה לפי), וסברות אלו מובנות היטב, כשעושים שני מעשים כאחד, כי הדבר נראה כמי שממהר לפרוק מעליו משאו, וכן קשה מאוד להיות לבו פנוי לשתי המצוות, אכן כשאדם עושה מעשה אחד בלבד, ובדרך אגב נעשית מצוה נוספת [כמו הדוגמא שלפנינו, שאין כאן כי אם אכילת כזית אחת לאכילת מצה, ובפעולת אכילה זו נכללת גם אכילה של תרומה או חלה], אין הדבר נראה כל כך כמשוי וכמי שרוצה לפרוק עול המצוה מעליו, וכן יכול להיות לבו של האדם פנוי לכל מה שעושה, מאחר שאינו טרוד בשני מעשים כאחד (עי' שו"ת 'כתב סופר' או"ח סי' קלט; וראה קונ' 'משמרת להבית' להגר"נ וויידנפלד זצ"ל אב"ד דאמבראווא הנדפס בסו"ס 'פאת השולחן' על הל' שביעית כד, ג).

הגאונים בעל ה'כלי חמדה' זצ"ל (שם - בקצרה) והגרצ"פ פראנק זצ"ל ('מקראי קודש' שם; שו"ת 'הר צבי' או"ח ח"ב סי' סח ויו"ד סי' רנה) העלו ליישב הקושיא על פי מה שיש לדון בכל מעשה אכילה שבתורה - מהו מעשה האכילה שנתכוונה התורה, הלעיסה או הבליעה, כלומר, האם בהנאת גרון תליא מילתא או בהנאת מעיו. והרי הדברים כפי שמתבארים בארוכה בדברי הגרצ"פ זצ"ל, כשהוכיח מדברי התוס' במס' מנחות (סט: ד"ה דבלע), שחובת אכילת תרומה וחלה יוצאין ידי חובה בלעיסה - ובהנאת גרון תליא מילתא, והוכחתו היא, כי מבואר בדברי התוס', שבלעיסה נפקעת קדושת תרומה, ואם כן על כרחך שקיום המצוה הוא בשעת הלעיסה, כי אם מצות אכילת תורה תליא בבליעה - איך מתקיימת המצוה בתרומה שכבר יצאה לחולין (ב'מקראי קודש' שם מובא שהתווכח בנדון עם הגרצ"ח הכהן לוין זצ"ל אב"ד בענדין, שסבר דהגם שכבר נפקעת קדושתה - קיום מצות האכילה הוא רק בבליעתה, ואילו הגרצ"פ זצ"ל לא הסכים עמו).

וכלפי מצות אכילת מצה כתב ('הר צבי' שם): "ואקדים עוד מה דפליגי רבי יוחנן וריש לקיש (חולין קג:) באיסורי אכילה מאימתי מתחייב האוכל, אי משעת הנאת גרונו או משעת הנאת מעיו, לכל חד כדאית ליה - יש לחקור במצות עשה דאכילה אימתי נגמר מצותו, אי בהנאת גרונו לחוד או בעינן נמי הנאת מעיו. ה'פנים מאירות' (ח"ב סי' כז) כתב לענין ברכת המזון, וברכה אחרונה דחיובם תליא בהנאת מעיו, ומוכיח זה מלשון הרא"ש (ברכות סי' יד), וב'מחצית השקל' (סי' תעה סק"ד) כתב דבמצות עשה דאכילת מצה מודה רבי יוחנן לריש לקיש דבעינן אכילה במעיו... וב'לבוש' (שם סק"ג) כתב דאכילת מצה אע"ג שהיא זכר לגאולה וחירות, מ"מ עיקר אכילתה לאכול לשובע ולמלא את כרסו כשהוא רעב, לפיכך יוצא בה אף בבליעה, דגם בבליעה מתמלא הכרס ואוכל לשובע נפשו, עכ"ל. והדברים מוכיחים דשיטת ה'לבוש' היא, דקיום מצות עשה דאכילת מצה בהנאת מעיו תליא ולא בהנאת גרונו כמו בלא תעשה, ולפי זה נמצא דבאוכל מצת תרומה אין כאן קיום שתי מצות בבת אחת, דמצות אכילת תרומה נגמרת בהנאת גרונו, דמכאן ואילך כבר פקעה ממנה קדושת תרומה ואינה אלא חולין בעלמא, ואחרי כלות מצות אכילת תרומה נמשך קיום מצות אכילת מצה התלויה בהנאת מעיו, וכבר כתב הגרי"י אלגאזי זצ"ל בספר 'קהלת יעקב' (תוספת דרבנן אות א), דהא דאין עושין מצוות חבילות חבילות לא אמרו אלא בשתי מצוות שנעשות ונגמרות שתיהן בבת אחת, אבל אם גמר קיום מצוה אחת נמשך גם אחרי גמר המצוה השניה לא אמרינן בכי האי גוונא דאסור משום אין עושין מצות חבילות חבילות". (וע"ע בארוכה בספר 'בית מתתיהו' ח"א סי' ב; וכן תי' נפלא בספר 'מנחת מחבת' ח"א סי' ה אות ב).