מדוע שינה הגרא"ז מלצר את מנהגו?
הרב דב קדרון
פסחים מד ע"א
חמץ שחייבים על אכילתו מן התורה הוא דווקא באופן שכזית ממנו נאכל בתוך הזמן של "כדי אכילת פרס". אם יש מאכל שבתוכו יש חמץ שנאכל לאט יותר, כך שכזית מהחמץ נאכל בזמן ארוך יותר – אין על כך חיוב מן התורה, גם אם כך רגילים לאכול את אותו מאכל.
מכאן הביא בעל ספר תוספת יוה"כ (יומא פ,ב) ראיה, שמי ששותה משקה חם, תה או קפה, ומטבע הדברים אינו שותה כמות של רביעית בבת אחת – אינו מברך ברכה אחרונה לאחר השתייה. כך פסק גם המשנה ברורה (סימן רי ס"א).
מסופר על הגאון ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל שגם הוא נהג שלא לברך ברכה אחרונה לאחר שתיית משקה חם. יום אחד נכנס לבקרו רבי שלמה זלמן אויערבך, וראה שהוא מברך ברכה אחרונה לאחר ששתה כוס קפה. הוא ידע שאין זה מנהגו של הרב ולכן מיד שאל אותו מדוע עשה כן.
ענה לו ר' איסר זלמן: לפני ימים ספורים נכנס לביתי רבי יצחק זאב סולוביצ'יק, הרב מבריסק שהגיע לאחרונה לארץ, לאחר ששתה כוס תה ברך ברכה אחרונה. לתמיהתי על כך שהוא נוהג בניגוד להכרעת המשנה ברורה, השיב: אני לא יודע, אבא שלי, ר' חיים מבריסק, נהג כך וכך אני נוהג. מיד אמר ר' איסר זלמן: אם כך נהג מורי ורבי, אז מעכשיו גם אני אנהג כן ושינה את מנהגו. אמר על כך הגרש"ז אויערבך: אם רבנו בעל אבן האזל, יכול היה בגיל כה מבוגר לשנות ממנהגו שנהג כל ימי חייו, גם אני צריך לעשות כן, ומאז התחלתי גם אני לברך ברכה אחרונה על שתיית משקה חם.
