אם יש כיוצא בו - פתרון לדיני ספקות / רפי זברגר

פסחים מו ע''א 
 

הקדמה

במשנה בדף מ''ח: למדנו לדעת חכמים כי תהליך החימוץ מתבצע בשני שלבים: בתחילה ''מכסיף פניו'' – הבצק הופך צבעו ללבן, והשלב השני נסדק – נראים סדקים מחמת חימוץ. יש מחלוקת במשנה שם, האם כשהכסיף פניו כבר נידון כחמץ ואסור או לא.
נלמד את המשנה הראשונה בדף שלנו העוסקת בדין ספק החמיץ, ספק טרם החמיץ:
בצק החרש, אם יש כיוצא בו שהחמיץ - הרי זה אסור.
רש''י מפרש את המילה חרש בשני פירושים:
1. מלשון חרש (אדם שאינו שומע). במובן שאם אני רואים אדם עם אוזניים, אין אנו יודעים אם הוא שומע אם לאו.
 כך בצק זה, כשרואים כי הכסיפו פניו אך לא נראים בו סדקים, אנו מסתפקים אם אמנם החמיץ או לא. 
2. מלשון חרס – הבצק קשה כמו חרס ולא רואים בו סדקים המעידים על חימוץ, ולכן מתעוררהספק (לדעה הסוברת כי החמיץ פניו אינו הופך להיות חמץ).
פוסקת המשנה כי יש להשוות בצק זה ל''בצק רגיל'' אשר לשו אותו באותו זמן כמו הבצק עליו אנו מסופקים. אם נראה כי הבצק השני נסדק והחמיץ, הרי נדון גם את הבצק שלנו להיות חמץ. אם הבצק השני לא החמיץ – גם הבצק המסופק כשר. 
 

הנושא

שואלת הגמרא ''שאלה מתבקשת'': 
אם אין שם כיוצא בו מהו?
מה נעשה במקרה ואין בצק אחר להשוואה? כיצד נדון את בצק החרש?
אמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש: כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא - מיל.
התשובה היא כי יש "למדוד זמנים''. אם עבר זמן שבו אדם רגיל הולך מרחק של מיל, שזהו המרחק בין מגדל נוניא לטבריה, ובזמן זה לא נגעו בבצק (אם ממשיכים ללוש אותו – הבצק אינו מחמיץ) אז נחשיב את הבצק לחמץ, ואם טרם עבר זמן זה – הבצק כשר. 
ונימא מיל?
שואלת הגמרא שאלה על נוסח התשובה, הנראה לכאורה מיותר. מדוע להזכיר גם את השיעור המדויק – מרחק הליכה של מיל, וגם לתאר כי מיל הוא מרחק הליכה ממגדל נוניא עד טבריה. 
הא קא משמע לן דשיעורא דמיל - כממגדל נוניא ועד טבריא.
עונה הגמרא כי רבי אבהו ביקש ללמד אותנו בדרך אגב, כי מיל הוא בדיוק המרחק בין שני המקומות הללו. 
בהמשך, הגמרא מתייחסת מייחסת שיעור מרחק הליכת מיל לנושאים נוספים בהלכה, שחכמים חייבו אדם להתאמץ וללכת מרחק מיל ולקיים מצווה אם כמו לשיעור המיל:
 

מהו המסר

הפיתרון העקרוני אשר למדנו במשנתנו – השוואה למקרים דומים, חושף אותנו לאפשרות פתרונות למצבי ספק. 
אמנם יש לא מעט כללים בדיני ספקות, כמו: הלך אחר הרוב או חזקה, ספק נפשות להקל, המוציא מחברו עליו הראיה ועוד כהנה וכהנה כללים שונים. פתרון של המשנה המאפשר להשוות את הנידון למקרים דומים אחרים, פותח בפנינו אפשרות חדשה וקלה לפתרון הספק. אין צורך למצוא כלל הלכתי זה או אחר, אלא פשוט לחפש מקרה דומה וללכת לאורו. כמובן שניתן ללכת לכיוון זה, אך ורק אם מצאנו מקרה דומה. 
ניתן לחשוב על פתרון זה גם במצבים אחרים בחיים, ולנסות למצוא מקרים או מצבים דומים לזה שאנו מתלבטים לגביו. אם במקרים הללו יש פתרון, הרי שניתן להנגיש אותו גם למקרה המסופק. 
כפי שראינו בגמרא, כאשר אין לנו מקרי השוואה, הרי שיש להגדיר באופן מדויק את הכללים לפתרון הספק

 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]