גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רמ"ח מדור "עלי הדף"
מסכת פסחים
דף מו ע"ב - מז ע"א

האם שייך שיהיו ימים טובים של גליות במקום המקדש בירושלים תובב"א?

שנינו במשנה (מנחות ק, ב), והובאה במכילתין (מו, א - מז, ב): "לחם הפנים נאכל לתשעה (-ליום תשיעי לאפייתו. רש"י וכן בהמשך), לעשרה ולאחד עשר לא פחות ולא יותר, כיצד, כדרכו לתשעה, נאפה בערב שבת (-זו מסדרין אותן למחר, ולשבת הבאה מסלקים אותן, הרי הוא) נאכל בשבת (-הבאה) לתשעה; חל יום טוב להיות בערב שבת (-ולא היו יכולין לאפות דבר שלא לצורך יו"ט, ואפאוהו מערב יו"ט שהוא חמישי בשבת) נאכל לשבת (-שניה, דהיינו) לעשרה; שני ימים טובים של ר"ה (-חלו בחמישי וששי... נאפה ברביעי בשבת) נאכל לשבת (-שניה) לאחד עשר, לפי שאינו דוחה לא את השבת ולא את היום טוב". והוסיף רש"י לפרש: "ושני ימים טובים של ר"ה דוקא נקט, דבזמן לחם הפנים לא היו שני ימים טובים של גליות".

ובכן, מאמרנו יסוב על כוונת רש"י בסיום דבריו: "ושני ימים טובים של ראש השנה דוקא נקט, דבזמן לחם הפנים לא היו שני ימים טובים של גליות", והיינו, כי יש להעיר למה נקט התנא: "שני ימים טובים של ראש השנה" דווקא, ולא שני ימים טובים של גליות - אם חלו בחמישי ושישי שהיה נאכל הלחם הפנים ביום אחד עשר - ועל כך כתב רש"י: "דבזמן לחם הפנים לא היו שני ימים טובים של גליות", ולכן לא היה שייך שיהא לחם הפנים נאכל ביום י"א, כי אם בר"ה בלבד, כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה, שנהגו אותו יום קודש ולמחר קודש גם בירושלים (כמש"כ רש"י בפנים).

ותמה הצל"ח על דברי רש"י: "דמאי איריא בזמן לחם הפנים, ואטו בזמן הזה יש בירושלים שני ימים טובים, חוץ משני ימים של ראש השנה", והיינו, שהיה לו לכתוב, שבירושלים לא יתכן כלל שני ימים טובים של גליות, ולאו דווקא בזמן שהיה הלחם הפנים, ונשאר בקושיא.

וכתב ה'חתם סופר' בחידושיו: "ובצל"ח תמה אטו בזמן הזה מי איכא בירושלם ב' ימים טובים של גליות, ילדות היתה בי והעזתי פני בהגאון ז"ל, ואמרתי לו: אלמה לא, הרי מבואר סוף מס' ברכות, דכשרוב חכמי ישראל בחוץ לארץ, ולא הניחו כמותן בארץ ישראל מעברין שנים וקובעים חדשים בחו"ל, ואז שולחים שלוחים לאר"י, וכשלא יגיעו עושים ב' ימים, וא"כ גם באר"י בשאר ימים טובים משכחת ליה ב' ימים טובים, אלא בזמן לחם הפנים לא היה אפשר לעבר שנים בחו"ל, דהמקום גורם, 'וקמת ועלית אל המקום' כתיב (דברים יז, ח), ושפיר פירש"י, ונענע לי ראשו".

וכן כתב בתשובותיו (חיו"ד סי' רנב): "ונהירנא כד הוינא טליא בעברי דרך ק"ק פראג (1) זכיתי לראות פני הגאון צל"ח זצ"ל, ואמרתי לו במה שתמה בספרו על פירש"י... ואמרתי לו, מי לא משכחת ליה בשרוב חכמי ישראל בחו"ל ולא הניחו כמותם באר"י, שאז מעברים שנים וקובעים חדשים בחו"ל כמבואר בברכות ס"ג סוף ע"א גבי עובדא דחנינא בן אחי רבי יהושע, וכן כתב רמב"ם סופ"א מקדוש החדש, ע"ש, ואם יהיו רחוקים על כרחך יעשו שם שני ימים מספק, ויהיה גם באר"י ב' ימים טובים של גליות, והוי מצי התנא למנקט ב' יו"ט של גליות סתם, אלא משום שאי אפשר זה בזמן לחם הפנים, דאז לעולם בי"ד הגדול בירושלים סמוך למקדש, אבל בזמן הזה כבר היה אפשר שיקרה כן, וכאשר היה בימי רבי עקיבא באמת כמבואר שם בש"ס דברכות הנ"ל, וישרו דברי בעיני הגאון ז"ל ואמר קאלוס...".

אמנם, לכאורה דבר זה - שבזמן שביהמ"ק היה קיים לא היה שייך שיקדשו החודש בחו"ל ואחרי החורבן היה שייך שיקדשו החודש בחו"ל - אינו ברור ומוסכם, דהנה הרמב"ם (הל' קדוש החדש פ"א ה"ח) כתב: "אין מחשבין וקובעין חדשים ומעברין שנים אלא באר"י... ואם היה אדם גדול בחכמה ונסמך באר"י ויצא לחו"ל ולא הניח באר"י כמותו, הרי זה מחשב וקובע חדשים ומעבר שנים בחוצה לארץ", וכן כתב ב'ספר המצות' (עשה קנג): "ודע שהחשבון הזה שנמנה אותו היום ונדע בו ראשי חדשים והמועדים א"א לעשותו אלא באר"י לבד אלא בעת הצורך, ובהעדר החכמים מאר"י אז אפשר לבי"ד הסמוך באר"י שיעבר השנים ויקבע חדשים בחו"ל, כמו שעשה רבי עקיבא...", והרמב"ם לא כתב בזה שדבר זה נאמר בזמן שאין בית המקדש קיים דווקא. אמנם, הרמב"ן (בהשגותיו על ספה"מ) כתב: "אבל יראה לי, שבזמן שביהמ"ק קיים שהיו בי"ד הגדול במקומם ולהם הרשות נתונה מן הכתוב, שנאמר 'ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה'', ולא היה רשות לשום אדם לעבר ולקדש אלא להם או ברשותם", וכן ישנה שיטה בחז"ל (עי' פרקי דר"א פ"ח ועי' פי' רד"ל שם) שגם בזמני החורבן אסור לקבוע חדשים בחו"ל כלל גם כאשר רוב חכמי ישראל בחו"ל ולא הניחו כמותם באר"י, ומובן שדברי החת"ס שאמרם כד הוי טליא יובנו רק לפי שיטת הרמב"ן ודעימיה, שבזמן שביהמ"ק היה קיים, והיה בי"ד הגדול שמה, לא היה רשות לשום בי"ד לקדש חדשים, ולכן שפיר לא היה שייך יו"ט שני של גליות בירושלים, ואילו בזמני הגלות היה שייך שיקדשו החדשים בחו"ל, ואזי היה שייך יו"ט שני של גליות בירושלים (עי' הגהות הגרי"ש נתנזון על שו"ת חכם צבי סי' קסז).

(1) ככל הנראה היה זה בשנת תקמ"ג, וכפי שמצינו במקום אחר שכתב החת"ס (חיו"ד סי' שלח): "ונהירנא כד הוינא טלי יוצק מים ע"י מורי חסיד שבכהונה הגאון מה"ו נתן אדלער ז"ל שנת תקמ"ג בעברנו דרך פראג, ראה פני הגאון נודע ביהודה זצ"ל, והיה פלפולם בדברי הראב"ד (הל' נזירות פ"ה הט"ז), והנוב"י הראה למורי זצ"ל את אשר כתב על גליונו, ומ"ו ז"ל פלפל עליו ונפרדו זה מזה, והחליפו פלפולם על ידי, ואני הייתי מוציא ומביא הדברים, ואז חזר בו הגאון נוב"י והוסיף על הגליון...". [ויצויין, כי בשנת תקמ"ג יצא לאור לראשונה ספר צל"ח, וכבר הספיק רבינו החת"ס לעיין בו ולהתפלפל עם הגאון המחבר זצ"ל].