מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
הפללה עצמית
עכן הודה שהוא לקח מהשלל שהיה חרם לה': "אנכי חטאתי לה' אלוקי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי" (יהושע ז, כ). בגמ' נאמר שעכן מעל בחרם גם בימי משה, וגם בעת המלחמה על יריחו.
עכן מת בשל הפללה עצמית: "גזירת הכתוב היא שאין ממיתין בית דין ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא על פי שנים עדים. וזה שהרג יהושע עכן ודוד לגר עמלקי בהודאת פיהם? הוראת שעה היתה או דין מלכות היה. אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה שמא נטרפה דעתו בדבר זה, שמא מן העמלין מרי נפש הוא המחכים למות שתוקעין החרבות בבטנם ומשליכין עצמן מעל הגגות, שמא כך זה יבא ויאמר דבר שלא עשה כדי שיהרג. וכללו של דבר גזירת מלך היא" (רמב"ם הל' סנהדרין יח, ו). גם דוד הרג את הגר העמלקי שהתגאה שהרג את שאול, ודוד הרגו על סמך הודאתו (שמואל ב א, יג- טז).
יכולתם של יהושע ודוד להעניש בעונש כ"כ חמור יכולה להיות מכח שתי סמכויות. יהושע ודוד שמשו גם כראשי סנהדרין, ולסנהדרין יש סמכות להטיל עונשים חמורים יותר מהכתוב אם יש צורך בדבר כהוראת שעה: "בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה, אלא כדי לעשות סייג לתורה" (סנהדרין מו ע"א). הם גם שמשו כמלכים, כמנהיגים שלטוניים, ומסמכות מלך להטיל עונשים כבדים: "יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה, ...להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם" (רמב"ם הל' מלכים ג, י).
הרמב"ם מנמק שאין מענישים אדם על פי הודאת עצמו, מחשש שמא הוא רוצה להתאבד ואין לו אומץ לפגוע בעצמו, ולכן הוא מספר שעבר עבירה שעונשה מיתה. אך הוא מציין שזו גזירת הכתוב. הרדב"ז שם מוסיף שנפשו וגופו של אדם אינם קנינו שלו אלא קנין של הקב"ה, ולכן אדם לא יכול להעיד על עצמו שעשה עברה שעונשה פגיעה בגופו "ועם כל זה אני מודה שהיא גזירת מלכו של עולם ואין להרהר".
