מה מקור הרפואות?

הרב דב קדרון

פסחים נה ע"א

עד זמנו של חזקיהו המלך היה קיים "ספר רפואות", וחזקיהו גנזו. רש"י מסביר שכל זמן שאותו ספר היה קיים - ליבם של האנשים שהיו חולים לא היה נכנע לקב"ה, כי הם סמכו על הרפואות של אותו ספר וידעו שיתרפאו, לכן גנז חזקיהו את הספר, כדי שיצטרכו להתפלל לקב"ה וייכנע ליבם.

הרמב"ם (בפירוש המשנה) אינו מקבל את הפירוש הזה, ומקשה על כך: הרי גם אדם שהוא רעב יש לו חיסרון מסוים בגופו, בדומה למחלה, וכאשר הוא אוכל לחם ומשלים את חסרונו, האם יש לחשוש שמא יפסיק לבטוח בקב"ה? בוודאי שלא, אלא כשם שהוא יודע להודות לו על הלחם שנתן לו כדי למלא את רעבונו, כך הוא יודע להודות לקב"ה על הרפואה שהמציא לו כדי לרפא את המחלה.

היו שהקשו על הרמב"ם, שאין להשוות את הרעב לחוליים אחרים, כי רעב הוא דבר טבעי ולא נגרם כתוצאה מחטא, וכאשר אדם צריך אוכל הוא בוודאי יודע שהקב"ה פותח את ידיו ומשביעו, ולעומת זאת מחלה הוא דבר לא טבעי שנגרם כתוצאה מחטא, לכן אין לאדם לבקש תחבולות כנגד המחלה, אלא לשוב בתשובה על החטא שהוא הסיבה למחלה, וממילא המחלה תתרפא.

אמנם הרמב"ם כותב בפירוש (הלכות תפילה ה,ב) שאדם שהוא צמא או רעב דומה לחולה שאינו יכול לכוון את דעתו בתפילה ולהתרכז. אולי ניתן להבין מכך שלשיטתו ישנן מחלות שבאופן טבעי באות על האדם, וכל אדם יודע שהקב"ה הוא שמזמן את הרפואה לאותן מחלות, ומכאן ברור לכל שגם הרפואות למחלות הנדירות יותר באות ממנו, בורא רפואות נורא תהילות אדון הנפלאות.