גדר הביטחון
גבולות בין ביטחון להשתדלות
פסחים נו ע"א / חיים אקשטיין
תנו רבנן: ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו. גירר עצמות אביו על מטה של חבלים - והודו לו, כיתת נחש הנחשת - והודו לו, גנז ספר רפואות - והודו לו. ועל שלשה לא הודו לו: קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור - ולא הודו לו, סתם מי גיחון העליון - ולא הודו לו, עיבר ניסן בניסן - ולא הודו לו.
כל התייחסות לאמרה של חז"ל על ביטחון והשתדלות, מהסוגיות הכבדות והטעונות באגדה, נוגעת רק בטיפה אחת מתוך ים גדול. אבל במקרה שלנו מדובר ביותר מטיפה אחת: כמה הדרכות שנוגעות ככל הנראה לביטחון והשתדלות, ומקובצות בברייתא אחת.
נמנה בקצרה את ההדרכות לאור המפרשים, ונתחיל מאלו שאינן מופיעות בברייתא. שני מעשים של חזקיהו היו אמורים לכאורה להיכלל בברייתא זו, מפני שגם הם קשורים להשתדלות מול ביטחון; נראה כי בכוונה הם אינם מופיעים כאן, כי הם אמורים להיות ברורים ומוחלטים גם ללא אמירה של חז"ל.
גבול גזרה מצד אחד – אל תארח את שליחי מלך בבל. מעשה אחד של חזקיהו זכה לגינוי מפורש בנבואה, ואף לעונש. זהו האירוח של שליחי מלך בבל, בביקור הבבלי הראשון בירושלים. חזקיהו הראה למלך בבל את כל אוצרותיו, ועל כך התבשר שייענש. חשיפת כל מה שיש לך בפני כוח זר הוא כנראה חמור כל כך, עד שהתנ"ך כותב עליו במפורש, וחז"ל אינם רואים צורך לחזור על זה. ברור שהייתה זו טעות.
גבול גזרה מצד שני – בנה לך מערך הגנה. אחד מהצעדים האקטיביים ביותר של חזקיהו, לפי המתואר בדברי הימים, היה ביצור ירושלים מפני סנחריב. גם צעד זה אינו עולה לדיון. חז"ל מתייחסים לצעדים של חזקיהו שמבטאים ביטחון או חוסר ביטחון, אבל אין להם ביקורת על צעדים ביטחוניים מתבקשים.
בין שני גבולות הגזרה הללו, נמצאים ששת המקרים שמונים חז"ל, ואפשר להסיק מהם שישה כללים:
לפעמים הביטחון בה' גובר על כבוד אב. חזקיהו ביזה את אביו המת, בצעד חסר תקדים ששימש יריית הפתיחה למהפכה הרוחנית שלו. חכמים תמכו בצעד הזה. לאור הצורך במאבק בעבודה זרה ובאנשים שהובילו אותה, נראה שהצעד היה חשוב והכרחי, כך שהוא מתקבל ללא בעיה גם במקרא וגם בידי חכמים. המורכבות מתחילה בהמשך.
כתת את נחש הנחושת. לא רק מאבא רשע צריך להשתחרר; גם מאלמנטים דתיים צריך להשתחרר, ברגע שהם הופכים לאלילים.
אל תבנה על ספר רפואות. זו אולי השורה הטעונה והקשה ביותר בברייתא, והיא אכן הסעירה את המפרשים וההוגים. הרמב"ם כתב עליה באופן מיוחד בפירוש המשניות, כדי להבהיר שאין פסול ברפואה בדרך הטבע (לדבריו ספר הרפואות כלל דרכי עבודה זרה), ומפרשים אחרים ראו בזה בכל זאת התנגדות לרפואה הטבעית והקונבנציונלית. למרות המחלוקת הקיצונית והחריפה, אולי אפשר לסלול דרך בין שתי דעות הקצה: מותר להיעזר ברפואות בדרך הטבע, עד שהן הופכות לעבודה זרה גם כן. אם אתה לוקח תרופה, מתפלל ומקווה לטוב – מצוין. אם אתה משליך את יהבך על התרופה, או שאתה סמוך ובטוח שחיסון מסוים ישמור עליך מכל רע, כדאי להיזהר. גם ביטחון מופרז ביכולת הרפואית הוא סוג של אלילות.
אל תשלח את דלת בית המקדש לאשור. הצעד הראשון שעשה חזקיהו בהתמודדות מול אשור היה קיצוץ דלתות ההיכל, ולא צריך להרחיב הרבה על הבעיה שבו, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה לאומית. גם כאן השורה הראשונה היא הפשוטה יותר, והמורכבות מתחילה בהמשך.
אל תעצור את זרימת הטבע. סתימת מי הגיחון כדי למנוע מים מצבא אשור, במטרה לגרום לו להיכשל במצור על ירושלים, היא לכאורה צעד מובן. הכתוב בדברי הימים מונה אותה עם שאר הצעדים הביטחוניים של חזקיהו, שעליהם לכאורה אין ערעור. אפשר אולי לומר שאותה מלחמה הייתה ייחודית, ובאותה נקודה היסטורית היה חשוב להדגיש את הביטחון בה' בלבד, אבל כאמור פעולות אנושיות אחרות של חזקיהו לא גררו ביקורת. ייתכן שבסתימת הגיחון היה מעבר של הגבול: מעגל הטבע הוא קו אדום. בדומה לאיסור על השחתת עצים במצור, אולי גם כאן עצירת מהלך הטבע היא צעד בלתי חוקי. אם זה העניין, ייתכן שהבעיה אינה בעצם הפגיעה במעיין, אלא העמדה הנפשית שמאחוריה. מי שיודע שהוא נמצא במשחק – מכבד את חוקי המשחק; מי ששובר את החוקים – כנראה אינו רואה את עצמו במסגרת של משחק. הוא אינו מסוגל להתמודד עם אפשרות של הפסד, ומוכן לעשות עברות בלתי ספורטיביות כדי להשיג ניצחון בכוח. זהו אחד המדדים להבחין בין השתדלות לחוסר ביטחון בה': מי שבטוח שהכל אך ורק בידיים שלו – אין לו על מי להישען, הוא יחצה את כל הגבולות כדי להצליח. המשתדל יודע שלא הוא מנהל את העניינים, ושניתנה לו זכות לפעול בגבולות מסוימים. אם הגבולות הקיימים בטבע יחסמו אותו, הוא יבין שכאן עליו להרים ידיים ולתת להשגחה לנהל את המצב.
אל תמשיך לפעול אחרי הזמן. אולי על אותו עיקרון אפשר להבין גם את עיבור ניסן בניסן. חזקיהו עיבר את השנה כדי ליישר קו עם לוח השנה של ממלכת ישראל, וכך להזמין את שבטי ישראל (שלא היו בממלכת יהודה) להתאחד סביב קרבן הפסח. חז"ל אינם מבקרים את יוזמת האחדות סביב קרבן פסח משותף, וגם לא את עיבור השנה, אלא רק את העיתוי שלו. אי אפשר לעבר את ניסן בניסן עצמו, כלומר להפוך את השנה למעוברת אחרי שכבר נגמר אדר. לחזקיהו היה רעיון נהדר, אלא שכבר עבר הזמן המתאים לבצע אותו. אל מול העובדה שהזמן נגמר, חזקיהו היה אמור לגנוז את תוכניתו ולהציע רעיון אחר. חזקיהו לא ויתר, ועיבר את השנה אחרי הדד-ליין. גם כאן ייתכן שהבעיה היא אי-הכרה בגבולות ההשתדלות. אם לא השגת את מה שרצית בזמן הנכון, אין מה לעשות. הניסיון לפעול בכל זאת הוא יוהרה מופרזת, או שמא להפך – צעד נואש. שחקן יהיר (או מיואש) ינסה לקלוע סל ניצחון אחרי שכבר נשמעה שריקת הסיום; פוליטיקאי יהיר (או מיואש) ינסה לשנות את תוצאות הבחירות אחרי שכבר הוכרז הזוכה; לעומת זאת, אדם מאמין ישלים עם העובדה שחלון ההזדמנויות נסגר, יתמודד בגבורה עם חוסר ההצלחה ויתחיל לחפש את ההזדמנות הבאה.
