מבט למחוזות אחרים / רפי זברגר

פסחים סא ע''א 
 

הקדמה

במאמרנו הקודם עסקנו בדין ''שלא לשמו'' של הקרבן, במשמעות שעבודות קרבן פסח נעשו שלא לשם פסח אלא לשם קרבן שלמים. אם מחשבת "שלא לשמו" היתה בערב פסח – הקרבן נפסל, אך אם '' מחשבת שלא לשמו'' היתה בשאר ימות השנה – הקרבן כשר.
היום נדון בשאלה נוספת הדנה בעשיית אחת הפעולות של הקרבן שלא לשם בעלים של הקרבן.
 

הנושא

איבעיא להו: פסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים מהו? שינוי בעלים כשינוי קודש דמי - ומכשיר ליה, או לא?
הגמרא שואלת, האם דין ''שלא לשם בעלים'' בקרבן פסח דומה לדין ''שלא לשמה'' בקרבן פסח בשאר ימות השנה. במילים אחרות, האם גם ''שלא לשם בעלים'' יהיה כשר, כמו הדין של ''שלא לשמו'' בשאר ימות השנה?
אמר רב פפא: אמריתא לשמעתא קמיה דרבא, הואיל ושינוי קודש פוסלו בזמנו, ושינוי בעלים פוסלו בזמנו. מה שינוי קודש שפוסלו בזמנו - מכשירו לאחר זמנו, אף שינוי בעלים שפוסלו בזמנו - מכשירו לאחר זמנו.
רב פפא אמר לרבא כי הוא לומד מסברה להכשיר גם מחשבת שלא לשם בעלים. שהרי שתי המחשבות הנ''ל (שלא לשמו, ושלא לשם בעלים) פוסלים בזמנו (בערב פסח), ומכיוון שמחשבת שלא לשמו אינה פוסלת שלא בזמנו, מסיק רב פפא שגם מחשבת שלא לשם בעלים לא תפסול שלא בזמנו.
ואמר לי: לא. אם אמרת בשינוי קודש, שכן: פסולו בגופו, וישנו בארבע עבודות, וישנו לאחר מיתה, וישנו בצבור כביחיד, תאמר בשינוי בעלים: דאין פסולו בגופו, ואינו בארבע עבודות, ואינו לאחר מיתה, ואינו בצבור כביחיד.
ענה לו רבא שאין להסיק מדין שלא לשמו לדין שלא לשם בעלים, שכן ישנם ארבעה הבדלים ביניהם, אשר מכוחם ייתכן כי פסול ''שלא לשמו'' יהיה כשר בפסח כל השנה, אך פסול ''שלא לשם בעלים'' יפסול את הקרבן:
1. מחשבה "שלא לשמו" הינה מחשבה על גוף הקרבן (קרבן לשם מטרה שונה מן המטרה המקורית), מה שאין כן מחשבת ''שלא לשם בעלים'' שאינה מתייחסת לגוף הקרבן אלא לבעלים שלו.
2. "שלא לשמו" פוסל בכל ארבע עבודות הקרבן (שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה) לעומת פסול של ''שלא לשם בעלים'' הפוסל רק בפעולת זריקה (או בפעולות האחרות במחשבה לזרוק שלא לשמה).
3. פסול ''שלא לשמו'' פוסל גם לאחר מיתת הבעלים, כך שאם יורש הקריב את הקרבן של קרובו המת במחשבה ''שלא לשמו'' (אלא לשם קרבן מסוג אחר) - הקרבן פסול, לעומת פסול ''שלא לשם בעלים'', כך שהקריבו את הקרבן של המת לשם אדם אחר - אינו פוסל לאחר מיתת בעלים.
4. פסול ''שלא לשמו'' פוסל גם בקרבן ציבור, מה שאין כן פסול ''שלא לשם בעלים'' שאינו פוסל בקרבן ציבור, שהרי כל הציבור הם ''בעלים'' של הקרבן ולכן אין זה נקרא ''שלא לשם בעלים''.
ואף על גב דתרתי לאו דוקא, תרתי מיהא דוקא.
הגמרא (ואולי רבא בעצמו) מצמצמת את ההבדלים, וקובעת כי שניים מתוך ארבעת ההבדלים ''לא כל כך חזקים'':
דמאי שנא שינוי בעלים, דלא הוי פסולו בגופו, דפסולו מחשבה בעלמא היא. שינוי קודש - נמי פסולו מחשבה בעלמא היא.
1. בניגוד להבנה שלנו בהבדל הראשון, אומרת הגמרא כי יתכן שגם פסול ''שלא לשמה'' הינו ''רק'' פסול במחשבה, כמו פסול ''שלא לשם בעלים'' ולא פסול בגוף הקרבן, כפי שחשבנו קודם לכן.
ותו: הא דאמר שינוי בעלים אינו לאחר מיתה, ולרב פנחס בריה דרב אמי, דאמר: יש שינוי בעלים לאחר מיתה? מאי איכא למימר?
2. ההבדל השלישי לעיל אינו נכון בשיטת רב פנחס הסובר כי ''שינוי בעלים'' אסור גם לאחר מיתת בעל הקרבן.
תרתי מיהת דוקא נינהו.
מסכמת הגמרא (ואולי רבא בעצמו) כי למרות ההסתייגות, עדיין נשארו שני הבדלים בין פסול ''שלא לשמה'' לפסול ''שלא לשם הבעלים'' ולאור הבדלים אלו אין לקבל את סברת רב פפא לעיל, ולכן הוא מגיע למסקנה הבאה:
אלא אמר רבא: פסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים, נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו - ופסול:
פסול ''שלא לשם בעלים'' בקרבן פסח בשאר ימות השנה פוסל את הקרבן, כשם שפסול הזה פוסל בערב פסח.
 

מהו המסר

ביחס להבדל השני מבין ארבעת ההבדלים המתוארים לעיל, מעיר רש''י כי פסול ''שלא לשם בעלים'' הפוסל רק בזריקה, אינו אלא בשאר קרבנות שהינם לכפרה וריצוי, בגלל שזריקת הדם כידוע היא המכפרת. אך בקרבן פסח, בו אין כפרה ואין ריצוי, וכל מטרתו היא אכילתו על ידי מנוייו - פסול ''שלא לשם בעלים'' פוסל בכל ארבעת העבודות.
מדברי רש''י אלו יוצא כי חומרת פסול ''שלא לשמה'' על פסול ''שלא לשם בעלים'' בקרבן פסח, מוכחת דווקא ... מקרבנות אחרים, ולא מקרבן פסח.
לפעמים אנו מתלבטים בשאלה לגבי אדם מסוים, נוכיח ונפתור את ההתלבטות על ידי בחינת השאלה דווקא במחוזות אחרים ואנשים שונים, ולאחר מכן נחזור ונייחס את תשובתנו לנידון דידן.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]