טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
משמרה ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים – כלב הבית
"רבי אליעזר אומר: שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי, שנאמר: ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו, וסימן לדבר: משמרה ראשונה חמור נוער, שניה כלבים צועקים וכו'". (ברכות, ג ע"א).
שם עברי: כלב הבית שם באנגלית: Dog שם מדעי: Canis lupus familiaris
שם נרדף במקורות: נבחן, למס, גורייתא, קיטנייתא
הנושא המרכזי: במה שונה "צעקת" הכלב מ"נביחה"?
לריכוז המאמרים שנכתבו על כלב הבית וקישוריות הקש\י כאן.
הפועל "צועקים" ביחס להשמעת קולות על ידי כלבים ייחודי למדרש של רבי אליעזר בסוגייתנו משום שבדרך כלל הם נקראים נביחות. לענ"ד אין מדובר רק בהבדל לשוני אלא בהבדל בין שני סוגי קולות. ה"צעקה" מקבילה ליללה (howling), היא מושמעת בעיקר בלילה ותפקידה לשמש כאמצעי תקשורת בין פרטים. בניגוד ליללה הרי נביחה (bark) משמשת למגוון מטרות הקשורות בעיקר לפעילות היומית כמו שמירה על טריטוריה, אזהרה מפני סכנה, בקשת מזון ועוד. בישעיהו (נו י') נאמר: "צפו צֹפָיו עִוְרִים כֻּלָּם לֹא יָדָעוּ כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ וכו'". בפירוש הרד"ק אנו לומדים על אחד מתפקידי הנביחה:
"כלבים אלמים - דמה אותם לכלבים לפי שהכלבים שומרים הצאן, וכשירגישו בחיה רעה שבאה אל הצאן ינבחו, והחיה הולכת לה. ונביאי השקר עושים עצמם כצופים ושומרים ישראל, והנה הם כמו כלבים אלמים שלא יוכלו לנבוח שלא יועילו לצאן כי תבא החיה ותטרוף בצאן כרצונה, או הם כמו הכלבים שאוהבים לנום ולא יעורו לקול שאגת החיה ותבא ותטרף, והנה הכלבים כמו שאינם ולא יועילום אבל יזיקום כי שומר הצאן ישען עליהם שינבחו ולא תבא החיה לטרוף וכו'".
בספרות חז"ל אנו מוצאים כמה דוגמאות לנביחה. במסכת שבת (סג ע"ב) מסופר: "ההיא איתתא דעיילא לההוא ביתא למיפא, נבח בה כלבא, איתעקר ולדה. אמר לה מרי דביתא, לא תידחלי, דשקילי ניביה ושקילין טופריה, אמרה ליה: שקולא טיבותיך ושדיא אחיזרי, כבר נד ולד"(1). בעירובין (סא ע"א): "כלבא בלא מתיה שב שנין לא נבח"(2). בעירובין (פו ע"א):"גמרא. אמר רב: הלכה כרבי שמעון. ודוקא בתו, אבל בנו לא. דאמרי אינשי: נבח בך כלבא עול, נבח בך גורייתא פוק"(3) . בפסחים (קיג ע"א): "אמר ליה רב לרב אסי: לא תדור במתא דלא צניף בה סוסיא ולא נבח בה כלבא וכו'"(4). מאמרי חז"ל אלו עוסקים במפורש (שני הראשונים) או ברמז בתפקיד הנביחה להרתעת פולשים לטריטוריה של בעל הכלב.
על מנת שנוכל להבין את אופן השמעת היללות ואת תפקידן יש להקדים שמחקרים גנטיים ואחרים מצביעים על הזאב כאב המוצא של כלב הבית. לא מפתיע אם כן שזאבים וכלבים מסוגלים להכליא זה עם זה. הדמיון בין שני המינים איננו רק במבנה (ראו במאמר "משיכיר בין זאב לכלב" (ברכות, ט ע"ב)) אלא גם בהתנהגות. התנהגויות מוזרות שבהן נתקלים בעלי כלבים במקורן הן התנהגויות של זאבים שהפכו למיותרות ומנוונות בכלבים. הכלבים מחביאים פריטי מזון במקומות שונים בבית כמו למשל בין מגבות. התנהגות זו היא שריד לאגירת מזון לעיתות מחסור בזאבים. כלבים מפזרים שתן על עצמים בולטים בשטח שריד לסימון גבולות טריטוריה בזאבים. הם מתגלגלים על הרצפה לפני בעליהם כמחווה כניעה הקיים בקרב להקות זאבים. מחווה המתקיים בעת מפגשים בין פרטים נחותים בדרוג ההיררכי עם פרטים במעמד גבוה מהם. בדומה לזאבים גם בכלבים מתבצע גיוס הלהקה לצורך הגנה מפני פולש למרות שבמגורי האדם לא קיימת סכנה אמיתית. מוצאים אנו במדרש (שמות רבה, משפטים, ל"א): "מצריים יושבין כל הלילה וקוברין מתיהם והכלבים נובחין להם ולישראל אינן נובחין שנא' (שמות יא) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, לפיכך אתם חייבים לכלבים שנאמר לכלב תשליכון אותו, מה הכלבים אחד נובח וכולם מתקבצים ונובחים על חנם אבל אתם לא תהיו כן מפני שאתם אנשי קדש שנאמר ואנשי קודש תהיון לי".
לכל קבוצת פרטים בעלת מעמד זהה בהיררכיה של הלהקה יש יללה ייחודית שתפקידה ומשמעותה אינה ברורה לנו בחלק מהמקרים. היללה מאפשרת לחברי הלהקה להודיע על מיקומם ולמנוע את פיזורה. קריאה מהדהדת זו משמשת בשעת ציד הודעה ללהקות סמוכות שהשטח כבר תפוס. בנוסף לתפקיד האסטרטגי של היללה היא מציינת את מיקומו של הפרט המשמיע אותה בסולם ההיררכי של הלהקה. עדות לתפקיד זה ניתן לקבל מההרמוניה הקולית הייחודית לכל מעמד בלהקה בדומה למקובל בהרכב מקהלות המבצעות מוסיקה ווקאלית. הזוג השליט - "זאבי אלפא" - פותח את המקהלה עם יללה התחלתית בצליל נמוך ובעקבותיה מושמעת יללה של "זאבי ביתא" בצליל גבוה ונמשכת זמן רב יותר. בהמשך משמיעים זאבים ממעמד נמוך קולות מגוונים יותר הדומים לנביחות המשמשים כנראה ליצור רושם של קבוצה גדולה מאשר היא באמת(5). אחרון בחשיבותו הוא זאב אומגה עליו מוטל להשמיע יללה בצליל גבוה ונעים יותר, המסייע להחזיר ללהקה את השקט בעתות סכסוך. ליללות יש תפקיד גם בעונת הרבייה כאמצעי למשיכת בנות זוג. היללה נושאת מידע על גודל הפרט ובריאותו משום שלפרטים גדולים ובריאים יש קול נמוך וחזק יותר.
הכלבים מיללים פחות מקרוביהם הזאבים וקולותיהם עשויים להיות קשורים לכמה גורמים. הכלבים מיללים בדרך כלל כ"קריאה חברתית" או כדי לציין מצב בלתי נעים. כאשר כלב נשאר לבד הוא מילל בדומה לזאב שאיבד את שאר חברי הלהקה. כלבים מצטרפים לקולות של סירנות בדומה למקהלות הזאבים (והתנים) בטבע. תנוחת הגוף של הכלב המילל דומה לזו של הזאב. הזאבים מטים את ראשם כלפי מעלה על מנת לגרום ליללה להגיע למרחק גדול יותר (תמונה 2). במרשתת קיימים דיווחים על כך שקולות היללה של להקות זאבים מתפשטים למרחקים גדולים המגיעים ל – 10 ק"מ ויותר כתלות בפני השטח (ביערות המרחקים קצרים יותר מאשר בשטחים חשופים). בתנוחת גוף זו מיללים גם כלבים (ראו סרטון שצילם שמואל רענן בעת צפירה ביום הזיכרון. לצפיה הקש כאן). יש להעיר שבניגוד למסופר ומתואר בתרבויות עתיקות וסיפורי עם עד ימינו אין קשר בין תנוחה זו של הזאבים והכלבים הירח. האגדות התפתחו על רקע הפעילות הלילית של הזאבים והפניית הראש כלפי מעלה אבל מחקרים הראו שאין קשר בין יללות הזאבים ועמדת הירח בשמים.
(1) פירוש: הַהִיא אִיתְּתָא דְּעָיְילָא לְהַהוּא בֵּיתָא לְמֵיפָא [אשה אחת שהיתה הרה נכנסה לבית אחד לאפות] בתנור שבאותו בית. נָבַח בָּהּ כַּלְבָּא [כלב] שהיה באותו בית, אִיתְעֲקַר [ונעקר] וַלְדָּהּ. אָמַר לָהּ מָרִי דְּבֵיתָא [בעל הבית]: לָא תִּידְחֲלִי, דִּשְׁקִילִי נִיבֵיהּ וּשְׁקִילִין טוּפְרֵיהּ [אל תפחדי, שניטלו שיניו וניטלו צפרניו]. אֲמָרָה לֵיהּ [לו]: שְׁקוּלָא טִיבוּתִיךְ וְשַׁדְיָא אַחִיזְרַי [נטולה טובתך וזרוקה על הקוצים], כלומר, עתה כבר אין תועלת בדברי העידוד שלך כי כְּבָר נָד הוָלָד ממקומו וימות.
(2) פירוש: כַּלְבָּא בְּלָא מָתֵיהּ, שַׁב שְׁנִין לָא נְבַח [הכלב שלא במקומו, שבע שנים אינו נובח]. שאף שהכלב נובח על הכל כשהוא במקומו, כשאינו במקומו מפחד הוא ואינו נובח.
(3) פירוש: גמרא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּר' שִׁמְעוֹן לענין זה. ומעירים: וְדַוְקָא שהלך לבית בִּתּוֹ, אֲבָל הלך לבית בְּנוֹ לֹא, אין הוא בטוח שיוכל להתארח שם, שמא לא תרצה כלתו בכך, ויצטרך לשוב לביתו. דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי [שאומרים האנשים] בפתגם מקובל: נָבַח בְּךָ כַּלְבָּא [כלב] עוּל [הכנס], נְבַח בָּךְ גּוּרְיְיתָא [נבחה בך כלבה] פּוֹק [צא], כלומר קשה התנגדותה של נקבה, כגון כלתו, שבודאי לא יעמוד בנו כנגדה, מהתנגדותו של זכר, כגון חתנו.
(4) פירוש: אָמַר לֵיהּ [לו] רַב לְרַב אַסִי: לֹא תָּדוּר בְּמָתָא דְּלֹא צָנִיף בָּהּ סוּסְיָא וְלֹא נָבַח בָּהּ כַּלְבָּא [אל תגור בעיר שלא צוהל בה סוס ולא נובח בה כלב], ששניהם חשובים לצורך שמירה והגנה.
(5) קולות הזאבים מתערבבים בקולות ההד שלהם דבר המגביר את ההמולה. תופעה דומה אנו חווים בעת הקשבה למקהלת תנים לילית הנשמעת ככוללת מספר פרטים רב למרות שמדובר בפרטים בודדים.
מקור עיקרי:
"What's in a Howl"
לעיון נוסף:
למאמרים נוספים על כלב הבית ראו כאן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
לעיון נוסף:
למאמרים נוספים על כלב הבית ראו כאן.
.jpg)
