מדוע אמרו פעמיים הלל בזמן שחיטת הפסח?
הרב דב קדרון
פסחים סד ע"א
בשעת שחיטת והקרבת קרבן הפסח היו קוראים את ההלל. ב"בירור הלכה" מובאים דברי רש"י בשני מקומות שמהם עולה שחיוב קריאת ההלל מוטל על העם השוחטים את הפסח, ולעומת זאת במקום אחר הוא כותב שהיה זה תפקידם של הלויים המשוררים לשיר את ההלל.
הגרי"ז סולוביצ'יק זצ"ל ביאר שאכן יש שני סוגים של קריאת ההלל בעת הקרבת הפסח. אחד הוא מדין שירה על הקרבן, שלא שייך רק לקרבן פסח, אלא בכל הקרבנות. בנוסף לכך יש חיוב קריאה של ההלל במיוחד בזמן עשיית קרבן הפסח, כמו שמבואר בגמרא להלן (קיז,א): "אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין את לולביהן ואין אומרים הלל?"
נראה שההלל המלווה את הקרבת הקרבן, בא לבטא את השמחה שיש בעשיית המצווה, כפי שמבואר במסכת ערכין (יא,א), על פי הפסוק (דברים כח,מז): "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב" – "איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הוי אומר: זה שירה". זוהי שירה ששייכת בכל הקרבת קרבן, והיה זה תפקיד הלויים לשוררה.
השירה הנוספת בזמן הקרבת קרבן הפסח באה לבטא את ההודאה המיוחדת על הזכות שזיכנו הקב"ה לצאת ממצרים ולקבל את התורה ולקדש את שמו, וכידוע אמירת תודה צריכה להיעשות על ידי כל אחד ואחד ולא באמצעות שליח, ולכן היו עושי הפסח בעצמם קוראים את ההלל, כשם שבחזרת הש"ץ כל אחד ואחד אומר "מודים אנחנו לך" במודים דרבנן, ולא סומך על שליח הציבור.
