בתחבולות תעשה לך / רפי זברגר

פסחים סד ע''א 
 

הקדמה

היום נלמד את המשנה המרכזית המתארת את הקרבת קרבן הפסח. נתמקד בחלקה הראשון של המשנה.
 

הנושא

הפסח נשחט בשלש כתות שנאמר (שמות י''ב, ו') וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם - קהל ועדה וישראל .
לכתחילה יש לשחוט את הפסח בחלוקה של שלש קבוצות, לא פחות (כאשר יש מעט מקריבים) ולא יותר (כאשר יש הרבה מקריבים). מקור דין זה בפסוק מפרשת בא, המתארת בין היתר את דיני קרבן פסח. שם נאמר שלש מילים המציינות קבוצות אנשים: קהל, עדה וישראל.
נכנסה כת הראשונה, נתמלאה העזרה. נעלו דלתות העזרה, תקעו, הריעו ותקעו.
לאחר שנכנסה קבוצה (כת) ראשונה לעזרה, והמקום התמלא באנשים, נעלו את העזרה. עם התחלת השחיטה החלו הלווים לשיר ולתקוע ולהריע, כמו כל קרבן ציבור. (בקרבנות ציבור שהיו בהם נסכים, שרו ותקעו בזמן הניסוך, ומכיוון שקרבן פסח אין נסכים שרו ותקעו והריעו בעת השחיטה).
הכהנים עומדים שורות שורות, ובידיהם בזיכי כסף ובזיכי זהב.
השחיטה מותרת גם לזרים (שאינם כוהנים), אך את שאר פעולות הקרבן (קבלה, הולכה וזריקה) היו עושים הכוהנים. הכוהנים המתינו לסיום השחיטה כדי לקבל את הדם בתוך כלי (בזיך) ואותו היו מוליכים למזבח כדי לזרוק את הדם על המזבח. הכוהנים עמדו בשורות, ממקום השחיטה עד מקום הזריקה.
שורה שכולה כסף – כסף, ושורה שכולה זהב – זהב, לא היו מעורבין.
היו שני סוגי בזיכין: מכסף או מזהב. בכל שורה החזיקו הכוהנים בזיך מאותו סוג. או כולם בזיכי כסף, או כולם בזיכי זהב. הגמרא מסבירה שכך היה יותר יפה ויותר מהודר.
ולא היו לבזיכין שוליים, שמא יניחום ויקרש הדם.
אם הדם נקרש בתוך הבזיך וכבר אינו נוזלי יותר הריהו נפסל מזריקה על המזבח. לכן, השוליים התחתונים של הבזיכין היו חדים ולא שטוחים, כדי שאף כהן לא יוכל להניח את הבזיך על קרקע העזרה (אם מעוניין באותו זמן לקבל בזיך נוסף העובר במהירות בין הכוהנים) מחשש שמא הדם ייקרש בעת הנחת הבזיך על הרצפה וייאסר בזריקה.
 

מהו המסר

נאמר בספר משלי (כ''ד, ו'): כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ. כוונת הפסוק למלחמה ביצר הרע. כדי לא להיגרר אחרי היצר המסית ומדיח אותנו כל הזמן לעשות דברים שאינם מהוגנים, הרי יש להילחם בו בתחבולות ובעצות מסוגים שונים, ולא ליפול חס וחלילה בעצתו הרעה. מסיבה זו קבעו את צורתו של הבזיך שיהיה מחודד כלפי מטה, כך שלא יוכלו להניחו על הרצפה. כך ימשיכו להחזיקו ולערבב את הדם, עד אשר ייזרק הדם על המזבח.
נצטט את הסברו היפה של המלבי''ם על הפסוק במשלי:
שלמלחמה אין די בעצה אחת לבד כי גם האויב יש לו עצה, וצריך תחבולה שהוא קישור עצות רבות זה אחר זה, שנגד כל עצה שיעמיד האויב יהיה לו עצה אחרת כנגדו, ולכן למלחמה צריך יועצים הרבה שכל אחד יעמיד עצה אחרת. כי כל מיני העצות כולם צריכים. וזה לקח למשל אל מלחמת הנפש עם אויביו, שלא תנצח בכח החכמה לבד, שהוא יועץ אחד מיוחד, כי גם האויב בא בעצות המתנגדים לעצת החכמה, וצריך שיתקבצו כל יועצי הנפש שהיא החכמה והבינה והדעת, שבכח הדעת שהשיג הכל בידיעה ברורה יעמיד תחבולות וקישור עצות נגד עצת התאוה והיצר, ואז יאמץ כח:
כך יש לנהוג בכל מהלך בחיינו. יש לבחון אפשרויות שונות להתמודד עם קשיים ו"מקומות מועדים לנפילה", בתחבולות ועצות שונות, כדי ''לעמוד בפרץ'' ולהצליח בכל משימותינו הפיזיות והרוחניות.
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]