הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
פסחים עה ע"א
כוחו של מעשה
המשנה בפסחים אומרת:
"אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלא. אמר רבי צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלה".
הבבלי בפסחים עה עמוד א מעיר:
"אין צולין את הפסח וכו'. מעשה לסתור? - חסורי מיחסרא והכי קתני: ואם אסכלא מנוקבת - מותר. ואמר רבי צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא מנוקבת".
התלמוד הבבלי שואל שאלה: המשנה בהתחלה אמרה שאין צולים את הפסח על דבר מברזל כמו שיפוד או אסכלא ולאחר מכן מביאה סיפור שסותר ואומר שרבן גמליאל צלה על דבר מברזל?
עונה התלמוד הבבלי שרבן גמליאל מדברת על מציאות ששיפוד הברזל מנוקב והמשנה בהתחלה דברה שהברזל אינו מנוקב.
הירושלמי בפסחים ז ב אומר:
"הכא מאי אית לך לית לרבן גמליאל צלי אש אית ליה פסח מצרים צלי אש אין פסח הדורות צלי אש. א"ר יוסי בי רבי בון רבן גמליאל לא עבר תולדות אש כאש ורבנין עבדין תולדות אש כאש".
הירושלמי מבין שרבנן גמליאל חולק על הדעה במשנה שאומרת שלא צולים על שיפוד ודעתו שאפשר.
מפני: א. רק בפסח מצרים נאמר "צלי אש" ב: תולדות אש זה כמו אש.
שורש המחלוקת:
לפי התלמוד הבבלי המעשה בא רק לחזק את הדין של המשנה. לעומת זאת התלמוד הירושלמי המעשה חזק בדיוק כמו דין המשנה.
לפי הבבלי סיפור לא יכול לחלוק על דין משנה, לפי הירושלמי סיפור יכול לחלוק על דין המשנה.בהסבר זה ניתן להסביר מקרים רבים שהתלמוד הבבלי שואל "מעשה לסתור? ועונה חיסורי מחסרא.." ובתלמוד הירושלמי אינו משתמש כלל בביטוי זה.
