מתי מתחייב כרת מי שלא מל?
הרב דב קדרון
פסחים סט ע"א
ברית מילה וקרבן פסח הן שתי מצוות העשה היחידות שמי שמבטל אותן במזיד חייב כרת. לדעת הרמב"ם (מילה א,ב) מי שלא נימול חייב כרת רק כאשר ימות והוא ערל במזיד, ואילו לדעת הראב"ד כל יום שלא מל הוא עומד באיסור כרת.
בגמרא נאמר שמי שלא מל וכתוצאה מכך לא עשה את קרבן הפסח חייב כרת על ביטול הקרבן. מכאן לכאורה יש ראייה לדברי הרמב"ם שאת עונש הכרת על ביטול מצוות ברית מילה מקבל האדם רק בשעת מותו, כי אם נאמר כדעת הראב"ד שכל יום שלא מל הוא חייב כרת, אז ממילא הוא כבר חייב כרת על ביטול ברית המילה ואין כל משמעות לכרת על ביטול קרבן הפסח, שהרי אין אפשרות לאדם להיות חייב פעמיים כרת.
אמנם רבותינו האחרונים כתבו (או"ש, הר צבי יו"ד סימן ריג) שדברי הראב"ד אינם כפשוטם, כי גם לשיטתו עונש הכרת על ביטול ברית המילה הינו עונש על תנאי: כל זמן שלא יחזור בו האדם מזדונו, אולם אם בשלב כל שהוא בהמשך חייו יחזור בו וימול את עצמו – יתבטל למפרע עונש הכרת הקודם. על פי זה יש משמעות לכרת על ביטול קרבן הפסח לפי הראב"ד גם למי שחייב כרת עבור ברית המילה, כי אם ישוב אותו אדם בתשובה וימול את עצמו יוכל עונש הכרת להתבטל. על פי זה, מסביר האור שמח, ההבדל בין הרמב"ם לראב"ד הוא באדם שלא מל במזיד, ולאחר מכן לקראת סוף חייו שינה את דעתו, אך היה אנוס או שוגג ומת כשאינו מהול. לדעת הראב"ד הוא חייב כרת, כי העונש חל מיד בכל יום שלא מל, מה שאין כן לדעת הרמב"ם העונש חל רק למזיד בשעת מותו.
