מה ההבדל בין אנוס למוטעה?
הרב דב קדרון
פסחים עא ע"ב
כאשר ערב פסח חל בשבת – שחיטת הפסח דוחה את השבת. במשנה נאמר שמי ששחט את הפסח ולאחר מכן נודע לו שהבהמה הייתה טרפה במקום נסתר, שלא יכול היה לדעת על כך מראש – למרות שהתברר שחילל שבת שלא לצורך הרי הוא פטור, מפני שהייתה לו רשות לשחוט.
מכאן למד בעל שו"ת פנים מאירות (ח"ג סימן יט) שגם לעניין אכילה קיים פטור כזה, כלומר מי שאכל עוף ולאחר מכן נודע לו שאותו עוף היה טרפה – הרי הוא פטור, מפני שהיה אנוס, ואינו צריך כפרה כי אין זו עבירה.
לעומת זאת בעל שו"ת נודע ביהודה (תניינא יו"ד סימן צו) סבור שעבירה שנעשתה כתוצאה מטעות אינה יכולה להיחשב כאונס. לכן אם בית דין הורו בטעות שדבר מסוים מותר והלך אדם יחיד ועשה את אותו מעשה על פי פסק בית הדין, כאשר יתברר שזו טעות יהיה אותו אדם חייב להביא קרבן חטאת, כי הוא נחשב שוגג ולא אנוס. כך גם אשה נשואה שבאו שני עדים והעידו שבעלה מת, והלכה והתחתנה עם אדם אחר, כאשר לאחר מכן התברר שהייתה זו טעות ובעלה חי – נחשב הדבר לטעות ולא לאונס.
על פי הנודע ביהודה אין להשוות את מי ששחט בשבת קרבן פסח שנמצא טרפה, שפטור, למי שאכל מבשר עוף שנשחט ולאחר מכן התברר שהיה טרפה, כי השוחט אכן היה אנוס, שהרי לא הייתה לו שום אפשרות לדעת מראש שהבהמה טרפה, אולם האוכל לא היה אנוס אלא מוטעה, כי מכיוון שהעוף כבר נשחט הייתה אפשרות לבדוק אם הוא טרפה, ומשלא עשה כן אין זה אונס אלא טעות.
