זרימת החיים / רפי זברגר

פסחים ע''א ע''ב 
 

הקדמה

למדנו במשניות הקודמות אלו עבודות של קרבן פסח נדחות מפני השבת ואילו אינן נדחות. במאמר זה נתמקד בסיפא של המשנה בעמוד ב', הממשיכה לעסוק בהקרבת קרבן פסח בשבת, ופוסקת מתי חייבים בקרבן חטאת על הקרבת קרבן פסח בפסול, בשבת קודש. נקדים וניזכר במספר הלכות של קרבן פסח:
1. יש להיות ''מנוי'' על קרבן פסח לפני שחיטתו.
2. כל עוד הקרבן לא נשחט, יכול אדם להסיר את מינויו לקרבן זה, ולעבור ולהתמנות לחבורה אחרת.
3. יש למנות לקרבן פסח אנשים המסוגלים לאוכלו ולא חולים או זקנים, כאלו שאינם יכולים לאכול.
4. ערל שלא נימול או טמא אסור לאכול מקרבן פסח.
5. מחשבה של השוחט בעת השחיטה להאכיל את בשר הקרבן לאנשים האסורים בו (כלעיל) הרי זו ''מחשבת שלא לשמה'' הפוסלת את הקרבן.
6. קרבן פסח חייב להיות נקי ממומים.
7. יש חובה לבדוק את קרבן פסח לפני שחיטתו כדי שלא יהיו בו מומים. 
 

הנושא

שחטו שלא לאוכליו, ושלא למנויו, לערלין, ולטמאין חייב.
אם שחט את קרבן הפסח עבור אנשים שלא יכולים לאוכלו (3) בערב פסח שחל להיות בשבת בשוגג (לא ידע שאסור, או לא ידע ששבת היום), הריהו מתחייב בקרבן חטאת, כדין כל עובר על לאו בשוגג בשבת.
לאוכליו ושלא לאוכליו, למנויו ושלא למנויו, למולין ולערלים, לטמאין ולטהורין - פטור.
למדנו לעיל (ס''א.) כי שחיטת קרבן לשם כשרים וגם לשם פסולים אינו פוסלת את השחיטה והקרבן כשר לאכילה. ולכן, במקרים ששחט גם לשם אנשים המסוגלים לאכול, וגם לשם אנשים שאינם מסוגלים לאכול (3), או ששחט גם לשם נימולים וגם לשם ערלים (4), או לשם טהורים וגם לשם טמאים (4) – בכל מקרים הללו השחיטה כשרה, והשוחט אינו מתחייב בקרבן חטאת.
שחטו ונמצא בעל מום - חייב.
קרבן פסח שלא נבדק לפני כן, ולאחר השחיטה נמצא שהיה בעל מום (שניתן היה לגלותו בבדיקה מוקדמת), השוחט מתחייב חטאת כדין עובר בשוגג על איסורי שבת (שחיטה פסולה).
שחטו ונמצא טריפה בסתר - פטור.
אך אם נתגלה בבדיקת האיברים הפנימיים שהקרבן היה טריפה, הרי זה מוגדר כאונס (לא ניתן היה לגלות זאת בבדיקה מוקדמת) ולכן אינו חייב קרבן חטאת (חייבים חטאת רק בשוגג ולא באונס).
שחטו, ונודע שמשכו הבעלים את ידם, או שמתו, או שנטמאו – פטור, מפני ששחט ברשות:
אם בעת מינוי השוחט ''הכול היה תקין'', והיו מנויים כשרים לקרבן, אך ממש לפני השחיטה הבעלים החליטו להסיר את מינויים מקרבן זה (2), או שמתו או נטמאו (3), הרי אנו פוטרים את השוחט מהבאת קרבן חטאת. יש המסבירים מדין ''אונס'' ויש המסבירים מדין ''טועה בדבר מצווה''. 
 

מהו המסר

נימוק של הדין האחרון במשנה מפני ששחט ברשות דורש הסבר. הרי השוחט יכל ממש לפני שחיטתו, לבדוק שוב, האם אמנם האנשים עדיין מנויים? האם הבעלים חיים או שמא נפטרו זה עתה? האם הבעלים נקיים ממום, או שמא נטמאו זה עתה? בכל אופן פסקה המשנה כי השוחט אינו מחויב בבדיקות אחרונות אלו, ויכול להסתפק במידע שהיה לו בעת מינויו לשוחט. ואם ברגע המינוי הכול היה תקין, הוא יכול להניח כי המצב לא השתנה, ולהסתמך על חזקה זו, בעת השחיטה. אם אמנם "קרה משהו בדרך" (משכו ידיהם מהמינוי, מתו או נטמאו), אין מטילים אחריות על השוחט, ופוטרים אותו כאמור מהבאת קרבן חטאת.
יש אנשים שיש להם ''אובססיה'' לדבר מסוים, וכל הזמן ''חוששים'' ממנו. זו ''מחלה'' מוכרת בשם ''הפרעה טורדנית – כפייתית OCD". יכול להיות בנושא ניקיון, כך שכל הזמן מנקים ומקנים שוב ללא צורך, וללא מקור לכלוך חדש. ייתכן אובססיה ממחלות מסוימות, מאירועים מסוימים וכן הלאה. כאשר אדם אינו שולט במחשבות אלו, הרי זה הופך להיות מחלה.
דין השחיטה שלמדנו זה עתה, מלמד אותנו ''לא להיות אובססיביים''. אפילו בדיקה שנייה לפני השחיטה, שאינה הופכת את השוחט לאובססיבי לגבי טיב השחיטה, אינה נדרשת, קל וחומר לבדיקות חוזרות ונשנות.
כיוון זה מלמד אותנו ''לזרום'' בחיים. לא להיות כל הזמן בחששות, אולי קרה משהו. שמא השתנה המצב וחייבים לבדוק שוב ושוב. אם בדקנו פעם אחת וראינו שהכול תקין – יש לזרום ולהמשיך הלאה במהלך החיים.
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]