התייחסות רצינית / רפי זברגר

פסחים ע''ב ע''ב 
 

הקדמה

הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים בדין ''טועה בדבר מצווה'':
יתיב רבי זירא ורבי שמואל בר רב יצחק, אקילעא דרבי שמואל בר רב יצחק, ויתבי וקא אמרי: אמר רבי שמעון בן לקיש: נתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי ואכלו – חייב, ורבי יוחנן אמר: אשתו נדה, בעל – חייב, יבמתו נדה, בעל - פטור.
רבי זירא ורבי שמואל ישבו במבוא לכניסת ביתו של רבי שמואל ודנו בדברי ריש לקיש ורבי יוחנן. ריש לקיש חייב להביא קרבן חטאת, את האוכל בטעות בשר נותר (בשר הנשאר לאחר זמן היתרו), בעת שחשב כי זהו בשר קרבן מותר. אמנם הוא פוסק כרבי יהושע הסובר ''טועה בדבר מצווה פטור'', אך רבי שמעון סובר בדעת רבי יהושע כי הפטור חל רק כאשר קיים בפועל מצווה. ומכיוון שבמקרה דנן לא קיים מצווה (אכל נותר ולא אכל מבשר הקרבן) הרי שהוא מתחייב חטאת
הוסיפו החכמים והזכירו את דעת רבי יוחנן במקרה שאדם בא על אשתו נידה בטעות (חשב שהיא טהורה). אם זו הייתה אשתו מתחייב בקרבן חטאת, אך אם בא על יבמתו בטעות – פטור מחטאת.
הגמרא מביאה שתי אפשרויות להבנת היחס בין דעת ריש לקיש לדעתו של רבי יוחנן:
איכא דאמרי: כל שכן בההיא דמחייב, דלא עשה מצוה. אית דאמרי: בההיא פטור, מאי טעמא? התם הוא דהוא ליה לשיולי, אבל הכא, דלא הוא ליה לשיולי – לא.
יש אומרים שרבי יוחנן אינו חולק על ריש לקיש, כך שאם רבי יוחנן חייב באשה נדה שקיים בה מצווה ''שמחת אשתו'', כל שכן שיחייב בדינו של ריש לקיש שאכל בשר נותר בטעות, ולא קיים בכלל מצווה.
ויש אומרים שרבי יוחנן חולק על ריש לקיש וסובר כי בא על אשתו נידה, יכול היה להימנע מאיסור אם היה שואל אותה לפני הביאה אם היא נידה או לא, ולכן חייב, אך בטועה באכילת בשר נותר, לא היה לו את מי לשאול, ולכן אולי יחלוק על ריש לקיש ויפטור.
הגמרא ממשיכה לדון בהבנת דברי רבי יוחנן, ולאחר מכן שואלת: ורבי יוחנן כמאן? כמו איזה תנא סובר רבי יוחנן הפוטר את הבא בטעות על יבמתו נידה, ומביאה ארבעה מקורות אפשריים. במאמר זה נתמקד במקור האחרון. 
 

הנושא

ואלא כרבי יהושע דתרומה, דתנן (תרומות ח', א'): היה אוכל בתרומה, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, רבי אליעזר - מחייב קרן וחומש, ורבי יהושע - פוטר.
המשנה במסכת תרומות מביאה מחלוקת תנאים לגבי אדם שהיה מוחזק ככהן ולכן אכל תרומה, אך לאחר זמן התברר שהוא היה בן של גרושה שנישאה לכהן, או בן חלוצה שנישאה לכהן, שהם נישואי איסור והבן שלהם מוגדר כ''חלל'' ועבודתו פסולה, ואסור באכילת תרומה. רבי אליעזר חייב את החלל לשלם לכוהנים את שווי הפירות (קרן) וגם חומש, כמו כל זר שאכל תרומה. רבי יהושע פטרו מתשלומים אלו, לשיטתו ש''טעה בדבר מצווה – פטור'' (לשיטת רבי מאיר הסובר בדעת רבי יהושע כי הפטור חל גם במקרה ולא קיים מצווה כלל, כמו במקרה של המשנה בתרומות, שהחלל לא קיים מצווה באכילת תרומה בטעות).
אם כן, לפי הסבר זה רבי יוחנן הפוטר את הבא בטעות על יבמתו נידה, סובר כרבי יהושע הפוטר את החלל שאכל בטעות תרומה. הגמרא דוחה מקור זה בשני אופנים:
דילמא כדרב ביבי בר אביי, דאמר רב ביבי בר אביי: בתרומה בערב הפסח, דזמנה בהול.
האופן הראשון: אולי נעמיד את המשנה בתרומות כהעמדתו של רב ביבי, כי מדובר בתרומת חמץ של ערב פסח, שאדם בהול לסיים את כל החמץ, ולכן פטר רבי יהושע. אך ייתכן שרבי יהושע יחייב את הבא על יבמתו נידה בטעות.
אי נמי, שאני תרומה דאיקרי עבודה. ועבודה רחמנא אכשר, דתנן: היה עומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה - כל הקרבנות כולן שהקריב על גבי המזבח פסולין, ורבי יהושע – מכשיר. ואמרינן: מאי טעמא דרבי יהושע? דכתיב (דברים ל''ג, י''א): בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן.
האופן השני: עבודת כהן חלל לפי רבי יהושע אינה נפסלת בדיעבד, וכל הקרבנות שכבר הקריב קודם (לפני שנודע כי הוא חלל) כשרים. לשיטה זו גם אכילת תרומה על ידו אינה מחייבת תשלום של קרן וחומש.
לאור דין זה, נוכל לומר כי רבי יהושע פטר את החלל מלשלם, אך אולי יחייב את הבא על יבמתו נידה בשוגג, כיוון ששם לא קיים ההיתר הנ''ל. הגמרא ממשיכה בהוכחת הדחייה ומוכיחה כי גם תרומה נקראת ''עבודה'' של כהן:
ותרומה היכא איקרי עבודה? דתניא: מעשה ברבי טרפון שלא בא אמש לבית המדרש לשחרית, מצאו רבן גמליאל, אמר לו: מפני מה לא באת אמש לבית המדרש? אמר לו: עבודה עבדתי. אמר לו: כל דבריך אינן אלא דברי תימה. וכי עבודה בזמן הזה מנין? אמר לו: הרי הוא אומר (במדבר י''ח, ז'): וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת. -עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש.
רבן טרפון נעדר מבית המדרש, וכששאלו על כך רבן גמליאל (הנשיא) ענה לו כי הוא ''עבד עבודה'' באותו זמן, ולכן לא הגיע לבית המדרש. רבן גמליאל תמה על כך, שהרי אין ''עבודה'' בזמן שבית המקדש חרב (היה ברור לכולם כי אין מדובר ב''סתם עבודה'' אלא עבודת הקודש בבית המקדש). ועל כך ענה לו רבי טרפון כי גם אכילת תרומה נחשבת לעבודה (ורבי טרפון היה כהן), והוכיח זאת מפסוק המדבר על מתנות כהונה ( עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם) ומכאן שגם אכילת תרומה נחשבת לעבודה. בכל מקרה, דחינו את המקור הרביעי לדברי רבי יוחנן. 
 

מהו המסר

 דין ודברים בין רבן גמליאל הנשיא לרבי טרפון על היעדרותו של רבי טרפון מבית המדרש מעניינת מכמה היבטים:
1. כנראה שהיעדרות של רבי טרפון הייתה ''משמעותית'' ומורגשת בבית המדרש. דבר כשלעצמו מעניין ומעורר התפעלות.
2. התעסקות של ראש הישיבה, שהיה גם נשיא הסנהדרין, בהיעדרות של אחד מתלמידיו מסדר בוקר, מעוררת גם התפעלות ועניין. עד כמה חשוב לרב לדאוג לכך שתלמידיו יהיו בשיעורים ובלימוד, ולא ייעדרו מסיבה שאינה טובה דיה.

3. התשובה של רבי טרפון כי הוא היה עסוק ב.. אכילת תרומה בזמן לימוד תורה גם מסקרנת. וכי אכילה תרומה תופסת את כל הבקר? וכן, אין אפשרות לאכול תרומה בשעות הצהריים והערב?

אולי ניתן ללמוד מדרכו זו של רבי טרפון כי יש להתייחס לכל דבר ''ברצינות הראויה''. אולי היה ישראל שביקש לתת דווקא לרבי טרפון תרומה בעת הזאת, ולא רצה להעליבו. אולי היה צריך ללכת למרחק כדי לקיים את המצווה, ואולי עוד אפשרויות אחרות הצורכות זמן, ולכן העדיף רבי טרפון לקיים מצווה זו, למרות שהיא גרמה להיעדרו מבית המדרש.
למדנו היום להתייחס ברצינות לכל מטלה, בוודאי על מטלה המהווה מצווה או נחשבת כעבודת בבית המקדש.
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]