טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

הכא בראשי לפתות עסקינן ומכניסו לקיום על ידי דבר אחר קמיפלגי – לפת

"ונותנין פיאה לירק. ולית להו לאנשי יריחו הא דתנן, כלל אמרו בפיאה: כל שהוא אוכל, ונשמר, וגידולו מן הארץ, ולקיטתו כאחת, ומכניסו לקיום חייב בפיאה ... ומכניסו לקיום פרט לירק. אמר רב יהודה אמר רב: הכא בראשי לפתות עסקינן, ומכניסו לקיום על ידי דבר אחר קמיפלגי. מר סבר: מכניסו לקיום על ידי דבר אחר שמיה קיום, ומר סבר לא שמיה קיום" (פסחים, נו ע"ב).

שם עברי: לפת   שם באנגלית: Turnip   שם מדעי: Brassica rapa

שם במקורות: ליפתא   שמות בשפות אחרות: ערבית - לפת, סלג'ם 


נושא מרכזי: מהו "מכניסו לקיום על ידי דבר אחר"?

 

לנושאים נוספים העוסקים בלפת - הקישו כאן. 

זיהוי "ראשי לפתות" נתון למחלוקת ראשונים (ראו עוד במאמר "כבשר בראשי לפתות" (חולין, צט ע"ב)) שייתכן והיא משליכה למחלוקת נוספת לגבי השאלה מהו "קיום על ידי דבר אחר". ניתן גם לחזור שלב נוסף לאחור ולטעון על פי דברי ה"שפת אמת" (להלן) ששתי מחלוקות אלו נובעות מהגדרת ה"ירק" הפטור מפאה. לדעת רש"י "ראשי לפתות" הם העלים של הלפת: "ראשי לפתות - עלי הלפת מכניסין אותן לקיום על ידי האימהות. ללפת - לעלין, דבאימהות כולי עלמא מודו דהא מתקיימין". זיהוי זה סביר מאד לאור כך שהסוגיה עוסקת ב"ירק" והכוונה בדרך כלל לחלקים הירוקים של הצמח כלומר העלים (ראו במאמר "הנודר מן הירק מותר בדלועין"). על העלים ניתן לומר "ומכניסו לקיום פרט לירק" משום שהעלים אכן כומשים בקלות ואינם נשמרים. פירוש רש"י ל"מכניסו לקיום על ידי דבר אחר" מובן היטב לאור כך שהאשרוש מכיל כמות גדולה של מים העשויים לעבור לעלים כאשר הם מתחילים להתייבש. בנוסף לכך עצם ניתוק העלים מהאשרוש וניתוק צינורות ההובלה שלהם עלול לזרז את ההתייבשות. כאשר אין מפרידים את העלים מהאשרוש הם עשויים להשאר טריים זמן רב יותר וזה "קיומו על ידי דבר אחר".

רבינו חננאל (פסחים, נו ע"ב) מפרש את "מכניסו לקיום בדבר אחר" באופן שונה מרש"י: "ושני רב יהודה משמא דרב האי ירק דקתני במתניתין ראשי לפתות הן דמכניסן לקיום על ידי דבר אחר בכבישה כדרך כל הכבושין". גם תוס' רי"ד מפרש בדרך זו ודוחה במפורש את פירוש רש"י ("המורה"): "הכא בראשי לפתות עסקינן דמיכנסי לקיום ע"י דבר אחר פי' בכבשין אבל בלא כבשים אינן מתקיימין כל השנה, וזהו מכניסו לקיום ע"י דבר אחר ופתרון המורה לא נ"ל". מסתבר שפירוש זה נובע מזיהוי שונה של "ראשי לפתות". תוס' מזהים את ראשי הלפתות כאשרוש (כל החלק התת קרקעי – ראו בתמונה). מצאנו בתוס': "בראשי לפתות - פי' בקונטרס ירק של לפת, ואין משמע כן בסנהדרין בפרק כ"ג (דף יט:) דקאמר שנעשה בשרו כראשי לפתות משמע שהן השרשין שבקרקע, וכן בשבת (דף קיח:) אמרינן מכבדו בראשי שומין ודגים גדולים". על פי פירוש זה לא ניתן להסביר שה"דבר אחר" הוא האשרוש שהרי הוא הירק עצמו שיש לקיים והדבר גורר הסבר שונה ל"דבר אחר" והוא כבישה.

לדעת ה"שפת אמת" רש"י זיהה "ראשי לפתות" כעלים כתוצאה של הקביעה שה"אימהות" (אשרוש) לכו"ע מתקיימים. ה"שפת אמת" סבר שהגדרת ה"ירק" הפטור מפאה כוללת גם את האשרוש וגם בו אין משאירים פאה.

"שם בגמ' ומכניסו לקיום על ידי דבר אחר פי' רש"י דאימהות כו"ע מודו דמתקיימין ולכך נדחק נמי בהא דלפת לפרש דבעלין מיירי. אבל צריך עיון דסתם אין נותנין פאה לירק משמע גם באימהות כדאמר ומכניסו לקיום פרט לירק ולא חילקו כלל. וגם הרמב"ם והר"ש שם בפיאה לא חילקו בהכי. ולכך נראה לפרש כמו שמצאתי גם כן בפי' הר"ח ז"ל דפי' מכניסו לקיום ע"י דבר אחר היינו בכבישה ומליחה אבל בעצמו אינו מתקיים רק ע"י תיקון. ואף על גב דכל הדברים מתקיימין על ידי כבישה יש לומר דבאלו הירקות שדרכן לכובשם קאי. ולפי זה יש לומר דגם האימהות אין מכניסין לקיום. ולכל הפי' תמהני למה השמיט הרמב"ם האי דינא דגם אי מכניסו לקיום ע"י דבר אחר פטור [וגם הגרעק"א בפיאה (פ"א מ"ד) הניח בצ"ע מה שהשמיטו הרמב"ם]".

שיטת התוס' הכוללת את אשרוש הלפת כירק שאינו מתקיים לעצמו קשה לענ"ד משום שבפועל ניתן לראות שראשי לפת (כפי שהם נקראים בלשוננו) נשארים טריים זמן רב יחסית בדומה לצנון. בוודאי אורך חיי המדף שלהם ארוך מפירות כמו אפרסקים ושזיפים.

 

"ראש לפת" לשיטת התוס'          צילם: thebittenword.com



 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.