האם חובה לאהוב יהודי רשע?
הרב דב קדרון
פסחים עה ע"א
מהפסוק "ואהבת לרעך כמוך" למדו חז"ל: "ברור לו מיתה יפה", כלומר גם מי שחייב מיתה צריך להמית אותו באופן שיגרום לו הכי פחות ייסורים.
מכאן כתב בעל קובץ שיעורים (קובץ ביאורים ב"ק דף נא,א אות לז) שגם רשע נקרא רעך, שהרי אדם שהתחייב מיתה בבית דין הוא בוודאי רשע, ועם זאת החיוב של "ואהבת לרעך כמוך" חל לגביו.
לעומת זאת מובא בספר תשובות והנהגות (כרך ו סימן צ) בשם ר' חיים מבריסק שכל מי שכופר באחד מי"ג העיקרים של היהדות, אפילו אם בשוגג אינו נחשב לא בכלל "אחיך" ולא בכלל "רעך", ולא חלות לגביו כל המצוות שמצווה יהודי כלפי אחיו ורעהו. על שיטה זו קשה איך דרשו חז"ל שהפסוק "ואהבת לרעך כמוך" מתייחס לאדם רשע שהתחייב מיתה בבית דין?
עונה על כך הרמ"ה (מובא בשיטה מקובצת כתובות לז,ב), שלאחר שהתבזה אותו אדם רשע בבית דין הוא כבר אדם שונה, כפי שדרשו חז"ל על הפסוק (דברים כה,ג): "וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ", שאפילו רשע שחייב מלקות, מכיוון שלקה הרי הוא כאחיך, כך גם אדם רשע שחייב מיתה והתבזה בבית דין הרי הוא שוב כאחיך וחלה לגביו מצוות ואהבת לרעך כמוך.
גישה אחרת נמצאת בדברי הרש"ר הירש זצ"ל (פרשת קדושים), לפיה דרשת חז"ל הנ"ל לא בהכרח אומרת שיש לאהוב את הרשע, אלא שיש חובה לנהוג יחס אנושי גם כלפי חוטא שפל שנידון למיתה.
