סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רנ"ב מדור "עלי הדף"
מסכת פסחים
דף עא ע"ב

 

האוכל בהמה שהיא בחזקת כשרה - ונמצאת טריפה, האם צריך כפרה?


שנינו (עא, ב): "שחטו ונמצא בעל מום חייב, שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור", וברש"י: "שחטו ונמצא בעל מום חייב - דשוגג הוא ולא אנוס, דהוה ליה לבקוריה", ואילו בשחטו ונמצא טריפה בסתר שלא היה שייך לבדוק מקודם, פטור מחטאת. בבא נוספת שנינו במשנה: "שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם או שמתו או שנטמאו פטור", וברש"י: "'שמשכו הבעלים את ידם' - ממנו, קודם שחיטה ונמנו על אחר. 'או שמתו או שנטמאו' - דעכשיו לא ניתנה לידחות שבת אצלו. 'פטור' - שאנוס הוא, דלא היה יודע שכן, ולא היה לו לבדוק על כך".

הנה, ה'פנים מאירות' נשאל: "אחד שאכל עוף, ואחרי כן מצא בו אחד מי"ח טריפות, אם צריך כפרה על מה שאכל או לא" (עי"ש ח"ב סי' מא), צדדי השאלה הם, כי מאחר שאין חובה לבדוק את הבהמה שמא יש בה אחת מן הטריפות, כי כל בהמה חיה ועוף בחזקת בריאים הם, ואין חוששין שמא יש בהן טריפה (עי' חולין יא, א; רמב"ם הל' שחיטה פי"א ה"ג; טשו"ע יו"ד סי' לט), הרי היה מותר לאוכלם, ועכשיו נתוודע שהיתה טריפה, יתכן שאין צריך כפרה, שהרי סמך על החזקה - שהתירה התורה לסמוך עליה.

והשיב: "ולכאורה היה נראה להביא ראיה, מדאמרינן בנזיר דף כ"ג ע"א, 'ולא ידע ואשם ונשא עונו' (ויקרא ה, יז), ומה מי שנתכון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר, כגון חתיכה ספק של שומן ספק של חלב, אמר קרא ונשא את עונו' כו', מ"מ נראה דווקא התם שנולד הספק קודם שאכל, אבל אם לא נולד הספק עד אחר שאכל הוי אונס, ואונס רחמנא פטריה", והיינו, שאין להוכיח משם, כי שם כבר נולד הספק קודם האכילה, ואילו הנידון כאן הוא כשנודע הספק אחרי האכילה (ועי"ש שהביא הוכחה ממס' ביצה כה, א ושם בתוד"ה אורח).

ובמקום אחר (ח"ג סי' יט) כתב: "שאלה, באחד שאכל עוף ואח"כ מצאו בו אחד מי"ח טריפות אם צריך כפרה, כתבתי בספרי בחלק שני משו"ת סי' מ"א דאין צריך כפרה, והבאתי ראי' מתוספות דביצה דף כ"ה בד"ה אורח ארעא יעו"ש, ועכשיו ראיתי שהוא משנה שלימה בפסחים פרק אלו דברים דף ע"א ע"ב 'שחטו ונמצא בעל מום חייב, שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור מחטאת משום דהוי אונס', הרי בפירוש אי מצא טריפה בסתר פטור מקרבן חטאת משום דהוי אונס, אם כן ה"ה לענין אכילה דפטור, ואין צריך כפרה דאונס רחמנא פטריה, וזה ראיה ברורה שאין להשיב עליה" (דבריו מובאים בפ"ת יו"ד סי' כט סק"א; ובפמ"ג יו"ד פתיחה להל' טריפות, סי' לה).

ואמנם לכאורה צריך ביאור קצת בראייתו, כי הלא ב'שחטו ונמצא טריפה' לא היה שייך לבדוק כלל מקודם, כי הבהמה היתה בחייה, משא"כ בנידון שאלתו - היה כבר אחרי שחיטה, שכבר היה אפשר לבדוק הטריפות, אלא, שלא היו מחויבים בכך. ויש לבאר שעיקר הוכחתו הוא מסיפא של המשנה: "שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם או שמתו או שנטמאו פטור", שסיבת הפטור היא גם כן מחמת שנחשב כאונס, כי לא היה לו לבדוק את הדבר, ובאופן זה כמובן ששייך לבדוק את הדבר.

עוד יש להביא לכך, דיתכן ששייך לבדוק קודם שחיטה לדעת אם בהמה זו טריפה, כמו שכתב 'רבינו בחיי' (פר' צו ז, ח) בשם רז"ל: "כי כל הקרבנות היו בודקין אותן קודם הקרבתן, כדי שלא יקריבו טרפה על גבי המזבח, שהיו הכהנים בודקין את הטרפה בדוקים שבעין ובשאר סימנין קודם שחיטתן". וכעין זה איתא ב'ספר חסידים' (סי' תסח): "ויש חכמה שאדם יודע בבהמה ובחיה אם היא כשרה או טריפה, ואף אם נשחטה הבהמה ונתערבו החתיכות הכשרות והטרפות, איזה כשרה ואיזה טריפה ואיזה נבילה. אלא אם היו כתובות החכמות היה בא לידי עבירה, שהרעים יאמרו אין בדיקה לבהמה לאחר שחיטה, כי מכירים אנו אותם שהיא כשרה, וכן לכל דבר היה לו חכמה לדעת, ולא נכתבה כדי שלא יסמכו עליהן" (וכעין זה איתא שם עוד בסי' תתלג). וכן יש להביא דברי הרמ"א ב'דרכי משה' (סי' לה ס"א): מצאתי כתוב בשם הר"ר יהודא חסיד, שאמר שיש להעביר ולמשמש היד על גבי בהמה בעודה חיה, אם תשפיל לארץ תחת היד ודאי כשרה ואם לאו טרפה, ונתתי בו סימן 'לב נשבר ונדכה 'וגו' (תהלים נא, יט), עד 'ושפל רוח להחיות' (ישעי' נז, טו), עכ"ל התשב"ץ (סי' תקנג)...". על כל פנים יש מקום לבדוק גם קודם השחיטה את כל י"ח הטריפות, אלא שאין בקיאים בה, ועל כן שפיר הוכיח ה'פנים מאירות' מזה (עי' גילוי דעת להמהרש"ם בפתיחה להל' טריפות אות מז, ובקונטרס אחרון שם).

ואמנם דבר זה במחלוקת שנוי. הגה"ק מצאנז זי"ע בספרו שו"ת 'דברי חיים' (יו"ד ח"ב סי' סח) הוכיח מכמה מקומות שכל כגון דא חייבים בכפרה, ומסיק: "והנה נראה לי הכלל בזה, דאם עשה איזה עבירה, יהיה הסיבה מה שיהיה, הואיל ויכול היה להתברר, הרי זה חייב, דזה לא מקרי אונס מה שלא היה בידה בקל לברר, עכ"פ היה הדבר יכול להתברר...". וכתב המהרש"ם (שו"ת ח"ב סי' פ) שה'דברי חיים' לא ראה את דברי ה'פנים מאירות' הנ"ל.

ובעצם הוכחת ה'פנים מאירות' ממשנתנו יש לדון, כי כפי מה שהבאנו כן הוא פירש"י על המשנה, שלכן פטור על שחיטת הפסח בשבת שלא כדין, כי אנוס היה בדבר, כי לא היה לו לבדוק. אכן, בדברי התוס' (להלן עג, ב ד"ה שחטו) מבואר שסיבת הפטור היא משום טעה בדבר מצוה - דפטור, וכן נראה מסוגיית הגמרא, דמתניתין אתי כמ"ד טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור, ולמ"ד שחייב אינו פטור באופנים של המשנה, וסיבת הפטור היא משום שהיה טרוד במצוה, וטירדא דמצוה מחשיבו כאונס, ואילו באופנים שאין בהם טירדא דמצוה - מה שלא היה מחויב לבדוק - אינו גורם שיהיה דינו כאונס, ולפי זה אין שום ראיה לשאלת הפנים מאירות שאכל בהמה ונמצא טריפה - שלא היה בה טירדא דמצוה (ע"ע שו"ת 'דברי חיים' שם; שו"ת 'נודע ביהודה' יו"ד סי' צו; שו"ת 'חמדת שלמה' יו"ד סי' א; 'שבילי דוד' או"ח סי' תלג אות ב; שם יור"ד בפתיחה להל' ריאה).

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר