מדוע נשים מצטרפות לרוב?

הרב דב קדרון

פסחים עט ע"ב

בגמרא ובפסק הרמב"ם נאמר שכאשר צריך לעשות חשבון האם יש רוב מעם ישראל שהם טמאים, כדי שיהיה אפשר להקריב את קרבן הפסח בטומאה – סופרים גם את הנשים, מפני שגם הנשים חייבות בקרבן פסח ראשון.

רבנו מאיר שמחה הכהן (אור שמח הלכות ברכות פ"ה ה"ג) כותב שהכלל בתורה הוא שבכל דבר שצריך מספר מסוים של אנשים – אין הנשים נספרות. לכן למרות שנשים חייבות בברכת המזון אין הן חייבות בזימון, מפני שלזימון יש צורך במספר מסוים של משתתפים, שלושה או עשרה, וכאשר יש צורך בספירת המשתתפים – אין סופרים את הנשים. מאותו טעם נשים אינן נספרות למניין לצורך אמירת דבר שבקדושה. על פי זה הוא כותב שגם לשיטת התוספות (ב"ק טו,א ד"ה אשר) שנשים כשרות לדון, הכוונה היא דווקא לדון דיני ממונות שגם דיין יחידי רשאי לדון אותם, אולם דיני גזלות וחבלות שבהם צריך שלושה דיינים – אין הן כשרות לדון, כי אינן נספרות למניין שלושה.

על כך הוא מקשה: אם כן מדוע נחשבות הנשים הטמאות ביחד עם האנשים הטמאים ומותר להקריב את קרבן הפסח בטומאה על סמך הספירה הזו?

תירוצו הוא שאין כאן צורך במניין, אלא רק ברוב. אילו היה צורך במספר מסוים של בני אדם כדי לאפשר להקריב את הפסח בטומאה לא היו הנשים נחשבות לעניין הזה, אבל מכיוון שההגדרה של פסח הבא בטומאה אינה הגדרה מספרית, אלא הדבר נקבע לפי הרוב – לעניין זה גם הנשים נחשבות ככל בית ישראל.