|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג - אריה
"רבי חייא ורבי יונתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות, הוה קשדיא תכלתא דרבי יונתן. אמר ליה רבי חייא: דלייה, כדי שלא יאמרו למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו. אמר ליה: ומי ידעי כולי האי? והא כתיב: והמתים אינם יודעים מאומה! אמר ליה: אם קרית לא שנית, אם שנית לא שלשת, אם שלשת לא פירשו לך: כי החיים יודעים שימותו אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים, שנאמר: ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אראל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג; בן איש חי, אטו כולי עלמא בני מתי נינהו? אלא, בן איש חי שאפילו במיתתו קרוי חי וכו'" (ברכות, יח ע"א).פירוש: מסופר כי ר' חייא ור' יונתן הוו שקלי ואזלי [היו מהלכים] בבית הקברות. הוה קשדיא תכלתא [היתה זרוקה תכלת ציציתו] של ר' יונתן ונגררת על גבי הקברים. אמר ליה [לו] ר' חייא: דלייה [הרימנה], כדי שלא יאמרו המתים: למחר, לכשיבוא יומם הם באין אצלנו להיקבר, ועכשיו הם מחרפין (מבזים) אותנו במעשיהם. אמר ליה [לו] ר' יונתן: ומי ידעי כולי האי [והאם יודעים הם המתים כל כך?] והא כתיב [והרי נאמר] "והמתים אינם יודעים מאומה" (קהלת ט, ה(! אמר ליה [לו] ר' חייא: אם קרית את המקרא לא שנית פעם אחרת. ואם שנית לא שלשת, ואם שלשת לא פרשו לך כראוי. וכך צריך לפרש את הפסוק "כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם" (שם): "כי החיים יודעים שימותו" אלו הצדיקים שאף במיתתן נקראו "חיים" ורמז לדבר ממה שנאמר: "ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אראל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג )שמואל ב' כג, כ'). וכך יש להסביר: הכתוב קורא לו "בן איש חי", ותמיהה היא: אטו כולי עלמא בני מתי נינהו [וכי כל העולם בני מתים הם] שייחדו הכתוב בכינוי זה? אלא כך יש לפרש: "בן איש חי" שהוא חי תמיד, שאפילו במיתתו הוא קרוי "חי" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: אריה אסייני שם באנגלית: Lion שם מדעי: Panthera leo persica
לנושאים נוספים העוסקים באריה - הקש\י כאן.
בנוסף לאזכוריו הרבים של האריה כסמל ומשל הוא מוזכר גם על רקע מפגשיו עם האדם. שמשון נאבק בדרכו עם אריה: "וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה וַיָּבאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שׁאֵג לִקְרָאתוֹ. וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה' וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ וכו'" (שופטים, יד ה'-ו'). גם דוד נאלץ להתמודד עם אריה: "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים" (שמואל א', יז ל"ו). מעשה גבורה דומה נעשה גם על ידי בניהו בן יהוידע: "וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חי חַיִל רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג" (שמואל ב' כג כ'). פסוק זה מתאר את גבורתו של בניהו בן יהוידע בעזרת שני אירועים. לכאורה עצם העובדה שהוא התגבר על אריה מוכיחה את גבורתו, כפי שטען דוד בפני שאול, ומדוע הפסוק מציין גם את מקום המעשה ואת השלג(1) לכאורה ניתן לטעון ש"מעשה שהיה כך היה" אך המפרשים סברו שהתיאור מציין גבורה מיוחדת. בפירושיהם משולבים הסברים שהבסיס הריאלי שלהם לא מוכר לי. הרד"ק (שמואל ב', כג כ') מציין במפורש שפירושי חז"ל רחוקים מדרך הפשט:
בתרגום יונתן אכן נאמר על פי הפשט: "וּבְנָיהוּ בַר יְהוֹיָדָע בַּר גְבַר דָחֵיל חֶטְאִין דִילֵיהּ עוֹבָדִין מִקַבְּצְאֵל הוּא קְטַל יַת תְּרֵין רַבְרְבֵי מוֹאָב וְהוּא נְחַת וּקְטַל יַת אַרְיָא בְּגוֹ גוֹבָא בְּיוֹמָא דְתַלְגָא". המפרשים חלוקים לגבי השאלה כיצד תורמים הבור ויום השלג להעצמת גבורתו של בניהו בן יהוידע. יש הטוענים שבתנאים אלו עולה כוחו של האריה ויש הסוברים שבתנאים אלו נחלש כוחו של בניהו בן יהוידע שהצליח להכות את האריה למרות תנאי הפתיחה הגרועים יותר. מפרש רש"י (דברי הימים א', יא כ"ב): "והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג - ולא חשש מן הצינה והקור, ויש אומרים ביום השלג, כל השנה כולה אין הארי מסוכן יותר מיום השלג, כשבא אדם נגדו זורק השלג ברגלו בין עיני האדם עד שלא יכול לראות והורגו ואני שמעתי כך על זאת". אריות עשויים להסתגל לתנאי שלג כפי שניתן לראות למשל בסרטון שצולם בקנדה (ראו כאן) אך לא ברור כיצד והאם הוא משליך שלג על טרפו כחלק מתהליך הטריפה. הרלב"ג מפרש:
הרלב"ג מציין בפירושו היבט שאינו קשור לתנאי מזג האוויר אלא למדע האתולוגיה. ידוע שבעלי חיים (ואפילו האדם) מגיבים באופן החלטי ותוקפני יותר כאשר הם נדחקים ו"גבם אל הקיר". הבור יוצר מצב של חוסר ברירה משום שלא ניתן להימלט ובמצב זה האריה עלול לבצע פעולות קיצוניות שאינן ננקטות בנסיבות רגילות. "מצודת דוד" (שמואל, שם) נוקט בדרך הפוכה ומייחס לקור השפעה חיובית על האריה: "ביום השלג - עם היות כי טבע הארי להתחזק ביותר בזמן הקור ומטבע האדם להמנע ממנו הפעולות החיונית בתגבורת הקור עם כל זה נתגבר עליו והכהו נפש". באופן דומה פירש גם המלבי"ם (דברי הימים, שם): "שהכה את הארי, הגם שהארי היה בתוך הבור שלו, וביום השלג, שאז יתגבר הארי יותר".
אריה שואג צילם: Rolf Dietrich Brecher (1) גם המהרש"א (חידושי אגדות, ברכות, שם) סבר שמדובר בתוספת מיותרת ולדעתו הדבר מוכיח שיש לדרוש את הפסוקים שלא בדרש הפשט: "ודרש והכה את הארי כו'. דלפי פשטיה מאי רבותיה דביום השלג? ועל כן דרשי מדהאי והכה שני לדרשה, האי והכה נמי לדרשה. שהכה ותבר גזיזי כו' או שהכה תנא ספרא דבי רב. ופירשו בתוספות: מהארי דריש שהוא חמור שבספרים בתוך הבאר דספר ויקרא הוא באמצע ספרים ובאר היינו תורה. כמו שכתוב בפסוק וימצאו שם באר מים חיים. ועוד נראה מלשון ארי דריש תורת כהנים שכל דיניו במקדש הנקרא אריאל וק"ל".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
.jpg)