סקר
מסכת בבא קמא:





 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

קשה רמה למת כמחט בבשר החי – רימה

 

"בני רבי חייא נפוק לקרייתא אייקר להו תלמודייהו, הוו קא מצערי לאדכוריה. אמר לו חד לחבריה: ידע אבון בהאי צערא? אמר לו אידך: מנא ידע? והא כתיב: יכבדו בניו ולא ידע! אמר ליה אידך: ולא ידע? והא כתיב: אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, ואמר רבי יצחק: קשה רמה למת כמחט בבשר החי. אמרי: בצערא דידהו - ידעי, בצערא דאחרינא לא ידעי" (ברכות, יח ע"ב).

פירוש: בני ר' חייא נפוק לקרייתא [יצאו אל הכפרים] להשגיח על הפועלים. אייקר להן תלמודייהו [השתכח מהם תלמודם]. הוו קא מצערי לאדכוריה [והיו מצטערים להיזכר בו]. אמר ליה חד לחבריה [לו אחד לחברו]: האם ידע אבון בהאי צערא [יודע אבינו שמת כבר בצער הזה שלנו]? אמר ליה [לו] אחיו: מנא [מנין] ידע? והא כתיב [והרי נאמר: "יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו" (איוב יד, כ"א(, והרי שהמתים אינם יודעים. אמר ליה [לו] אחיו: וכי המת לא ידע [אינו יודע]? והא כתיב [והרי נאמר]: "אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל" (שם כב) ועל סמך פסוק זה אמר ר' יצחק: קשה רמה (התולעת המכרסמת) למת כדקירת מחט בבשר החי, והרי שלמתים יש הרגשה וידיעה. על כן, כדי ליישב את הסתירה אמרי [אמרו]: בצערא דידהו ידעי, בצערא דאחרינא לא ידעי [בצערם שלהם הם יודעים, בצערם של אחרים אינם יודעים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).



שם עברי: רימה      שם באנגלית: Maggot  


נושא מרכזי:  מהי רימה? מה הקשר שלה למת?


הן מהמקרא והן מספרות חז"ל ניתן להסיק שהרימה קשורה לגוף המת ומסמלת את סופו של האדם. הפסוק המתאר באופן הברור ביותר את הרימה הוא בדברי איוב (ז ה'): "לָבשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר עוֹרִי רָגַ֗ע וַיִּמָּאס". הרימה עוטפת את הגוף וגורמת לפירוקו. רלב"ג מפרש: "רגע וימאס - נבקע והיה נמאס מצד הליחה הסרוחה אשר בו". "מצודת דוד": "עורי - עור בשרי נתבקע ונמס". הרימה מוזכרת בסמיכות לתולעה כדי לציין את אפסותו של האדם: "הוּרַ֥ד שְׁא֛וֹל גְּאוֹנֶ֖ךָ הֶמְיַ֣ת נְבָלֶ֑יךָ תַּחְתֶּ֙יךָ֙ יֻצַּ֣ע רִמָּ֔ה וּמְכַסֶּ֖יךָ תּוֹלֵעָֽה" (ישעיהו, יד י"א). "אַ֭ף כִּֽי־אֱנ֣וֹשׁ רִמָּ֑ה וּבֶן־אָ֝דָ֗ם תּוֹלֵעָֽה" (איוב, כה ו'). ברוח הפסוקים בישעיהו ואיוב אנו לומדים על שפלות האדם במסכת ברכות (כד ע"ב): "היה עומד בתפלה ובקש להתעטש מרחיק לאחריו ארבע אמות ומתעטש, וממתין עד שיכלה הרוח, וחוזר ומתפלל; ואומר: רבונו של עולם, יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים, גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו בחיינו, ובאחריתנו רמה ותולעה; ומתחיל ממקום שפסק וכו'". מאידך גיסא עומדים אלו שלא שלטה בהם רימה בגלל גדלותם": "שבעה שכבו בכבודו של עולם, ולא שלטה בהם רימה, אילו הן, אברהם, יצחק, ויעקב, משה, ואהרן, מרים, ובנימן בן יעקב, ויש אומרים אף דוד מלך ישראל, שנאמר לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח" (מסכת דרך ארץ, פ"א הל' י"ז).

הרימה היא שלב הזחל במחזור החיים של הזבוב. ככל החרקים בעלי גלגול מלא גם לזבוב ארבעה שלבים במחזור החיים: ביצה – זחל – גולם – בוגר. קיימים כמה טיפוסים של זחלים (ראו ב"הרחבה") והרימה היא אחת מהם. זחל זה חסר רגליים וחסר ראש (תמונה 1). גודל הרימה נע בין 2 עד 12 מילימטר בהתאם לשלב הגדילה בו היא נמצאת. צבען של מרבית הרימות משתנה בטווח של Off-White עד חום בהיר, ולעיתים הן יכולות להיות בצבע צהוב או אדמדם. לרימות זוג גפיים דקות דמויות קרס המשמשות לאכילה. הזבובים מטילים את ביציהם בכל מקום לח שיש בו די מזון עבור הרימות. בין מקומות אלו נמנים צואת בעלי חיים, שיירי מזון, בריכות חימצון ובעיקר בשר נרקב. הופעה של רימון בבשר אינה תופעה של "יש מאין" אלא תוצאה של הטלת ביצים על ידי הבוגרים. הביצים בוקעות בתוך 20-8 שעות מרגע הטלתן, מיד עם הבקיעה מופיעה הרימה הסופגת מזון עד שהיא מוכנה לעבור לשלב הגולם. בשלב זה עוזבת הרימה את מקור המזון ועוברת למקום לח יותר והופכת לגולם. לאחר 12–14 ימים בוקע הזבוב הבוגר. העובדה שרימות ניזונות מתאים מתים מאפשרת להשתמש בהן למטרות רפואיות כמו הסרת נמקים וזיהומים מבלי לפגוע בתאים בריאים (ראו עוד במאמר "לאסוקי גרדא דיבלא וגירדא דאסנא, או ניקרא מקילקלתא" (עבודה זרה, כח ע"ב).

רימות עלולות להתפתח גם ברקמות של אדם חי כאשר יש בהן צברים של תאים מתים או בפצעים פתוחים. בתקשרת התפרסמה ידיעה על בני משפחה שמצאו רימות על גבי צווארה של בת משפחתם שהיתה מאושפזת בבית חולים (ראו כאן). תופעה זו נקראת ריממת והרימות המעורבות בה הן ברוב המקרים של מיני בוהקן (זבוב הבשר). ראו סקירה מפורטת כאן. תופעה זו מאפשרת לנו להבין טוב יותר את דברי הגמרא במסכת תמורה (לא ע"א): "אמר ליה רבא לרב הונא: תניא דמסייע לך, מלא תרוד רימה הבאה מאדם חי, רבי אליעזר מטמא וחכמים מטהרין. עד כאן לא פליגי רבנן עליה אלא ברימה דפירשא בעלמא הוא, אבל ביצה דמגופה דתרנגולת הוא אפילו רבנן מודו"(1). מעניין לציין שרבא מתייחס לרימות כגורם חיצוני ולא כחלק מגוף האדם.

  

   
תמונה 1. רימות         צילם: Dalius Baranauskas   תמונה 2. בוהקן ירוק          צילם: Calibas


הרחבה

מתוך האנציקלופדיה לחי והצומח של א"י (כרך 3)


טיפוסי גלגול בחרקים

התפתחות החרקים משלב הביצה ועד לשלב הבוגר נעשית תוך כדי גדילה וגלגול - מטמורפוזה - שינויי צורה ומבנה המלווים בנשלים. מבחינים בין שתי צורות עיקריות של גלגול: המימטבולה הם חרקים בעלי גלגול חסר או גלגול למחצה. הולומטבולה הם חרקים העוברים גלגול מלא. אצל בעלי הגלגול החסר הזחל הבוקע מן הביצה דומה לבוגר. כאשר לבוגר יש כנפיים הזחל חסר כנפיים ולאחר הגלגול מופיעים ניצני כנפיים המתפתחים מנשל לנשל. צורת ההזנה ומבנה מערכת העיכול דומים לבוגר. בבעלי הגלגול המלא הזחל שונה מהבוגר גם במבנה וגם בצורת ההזנה. בהתאם לכך משתנים גם צורת גפי הפה וגם מערכת העיכול. אין לזחל סימנים חיצוניים של הכנפיים. בין דרגת הזחל לדרגת הבוגר מופיע הגולם שבה אין ההורה ניזון. בתוך הגולם חלה המסה של רוב איברי הזחל ונבנים אברי הבוגר. לגולם יש כנפיים בצורת שקיות לא פרושות ורק לאחר ההגחה הן נפרשות על ידי הזרמת נוזלים לתוכן. ברפואניות קיים גלגול יתר שבו קיים עוד מצב גולם מדומה לפני ההתגלמות האמיתית. קיימות כמה קבוצות ירודות בהן אין כלל גלגול וקיימת התפתחות ישרה – אמטבולה.
 

טיפוסי זחלים

טיפוס אחד של זחלים הוא טיפוס חסר רגליים. בעלי ראש מפותח כמו אצל הדבורניים בעלי ראש נשלף אצל מינים מסוימים של יתושים ורימות חסרות ראש האופייניות לזבובים (תמונה 1). הטיפוס השני של הזחלים הם בעלי רגליים.

1. זחל ראשוני: זחל זריז, מהיר תנועה, בעל שלושה זוגות רגליים פרוקות, מפותחות ומסוגלות להליכה וריצה. הראש פונה קדימה ובו גפי פה מפותחות. הוא חסר עיניים מורכבות. מחושיו ארוכים ובטנו לרוב פחוסה. מבנה זה מתאים לטריפה. שייכים לקבוצה זו חיפושיות ריצה, פרות משה רבנו, זחלי ארינמליים וכו' (תמונות 3-4).

2. זחל תיל. בעל כיסוי גוף קשה אך אינו זריז כמו הזחל הראשוני. שלושה זוגות רגליים. זחלים כאלה יש לשחרוריות ולנתוזיות (תמונה 5).

3. דרן. שונה משני הסוגים הקודמים בכר שרק בראשו יש קוטיקולה עבה וקשה. תנועתו מוגבלת מאד ובדרך כלל הוא מצוי בקרקע או בתוך הצמח הפונדקאי. צורה זו קיימת למשל בזיבליתיים (תמונה 6).

4. זחל רב רגליים. באזור החזה שלושה זוגות רגליים פרוקות ובאזור הבטן 2-5 ולפעמים 8-5 זוגות של רגליים מדומות שאינן אלא גידולי עור. תנועתו איטית. זחלים כאלה קיימים אצל פרפריים ואצל כמה מיני דבוריים (תמונה 7).
 

טיפוסי גלמים

בין הגלמים מוכרים שני טיפוסים עיקריים: גולם חופשי, שבו עטוף כל איבר מאיברי הבוגר במעטפת נפרדת (למשל גולם דבורה), וגולם חנוט שבו כל האיברים עטופים ודבוקים זה לוה במעטפת אחת כמו גלמי הפרפרים. לעיתים טווים הזחלים פקעת לפכי התגלמותם ובתוכה הם מתגלמים. במינים רבים של זבובים מתפתח הזחל לצורת חבית או ביצה. עורו מתקשה ומתכהה ובתוך חביונה זו חלה ההתגלמות.




תמונה 3. שחרורית - זחל תיל (אורך הסקאלה 5 מ"מ)     
              צילום: Aaron D. Smith, Rebecca Dornburg, and Quentin D. Wheeler  


 

   
תמונה 4. מושית השבע - זחל        צילם: Darkone  

תמונה 5. ארינמל - זחל         צילם: Amada44

 

 

תמונה 6. זבלית - דרן           צילמה: Toby Hudson

  תמונה 7. דנאית תפוח סדום - זחל

  

מקור עיקרי:

ויקיפדיה (ערך "רימה").

 

 


(1) פירוש: אמר ליה [לו] רבא לרב הונא: יש תניא דמסייע [ברייתא שמסייעת] לך בשיטתך זו, שכן שנינו: מלא תרוד (כף גדולה, שהוא שיעור עפר רקבון של מת), של רימה (תולעי רקב) הבאה מאדם חי, מה דינו לענין שיטמא? ר' אליעזר מטמא, וחכמים מטהרין. ונדייק מכאן: עד כאן לא שמענו כי פליגי רבנן עליה [נחלקו חכמים עליו] על ר' אליעזר אלא ברימה, דפירשא בעלמא [שסתם פרש] הוא היוצא מגוף האדם, שאין הוא חלק ממנו, אבל ביצה שמגופה דתרנגולת [של התרנגולת] הוא אפילו רבנן מודו [חכמים מודים] שחלק מהתרנגולת היא, ולכן האפרוח הבוקע מביצת הטריפה הריהו אסור.



 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

  1. כח אדר תשפ"א 00:03 כיצד הגיעה הרימה למת | שמעון

    איזה בעלי חיים מגיעים למת ומטילים עליו ביצים כשהוא שכוב בקברו?
  2. כט אדר תשפ"א 21:16 רימות וזבובי בשר | משה רענן

    כפי שנכתב במאמר רימה היא שלב במחזור החיים של זבובים. רימות של זבובי בשר ניזונות מבעלי חיים מתים ומגוויות בני אדם. מחקרים רבים עוסקים בנושא מהירות ההגעה לגופות קבורות והרכב מיני הזבובים שבהן כחלק מניסיון לסייע לחוקרי מ.ז.פ לקבוע את מועד המוות או הקבורה. באופן כללי ניתן לומר שמקור הרימות בביצים שהוטלו על הגופה לפני הקבורה, בביצים שהגיעו לאדמה שבעזרתה מכסים את הקבר, וברימות המתחפרות בקרקע ומגיעות למת. מחקרים מצאו שהזבובים חשים בחומרים המופרשים מהמת ועולים מהקבר גם כשריכוזם נמוך ביותר. יה"ר שיבולע המוות לנצח.
  3. יח תמוז תשפ"ב 15:15 פירשא בעלמא | חיים מצגר

    לענ"ד, המונח 'פירשא בעלמא הוא' שנקט רבא כלפי רימת המת, אינו מתפרש 'גורם חיצוני' ככתוב במאמר, שכן הביטוי 'פירשא בעלמא' מופיע בש"ס גם כלפי דברים הנוצרים מהגוף.

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר