שתי דרגות של "פסול" באמונה
הרב דב קדרון
פסחים פג ע"א
קרבן שנפסל – יש הבדל בין מצב שבו הפסול הוא מובנה, בעצם הקרבן ("פסולו בגופו"), שאז יש לשרוף אותו מיד, לבין מצב שבו יש פסול חיצוני, שאז אין שורפים אותו מיד, אלא יש לחכות שיעבור עליו הלילה ואז יישרף.
כאשר הפסול הוא מובנה, פסול עצמי, זהו מצב חמור יותר מאשר פסול חיצוני, וחומרת המצב מאפשרת לשרוף אותו מיד. מה שאין כן כאשר הפסול הוא חיצוני, אין זה כל כך חמור, ולכן אי אפשר לשרוף את הקרבן הפסול עד שיעבור הלילה וייפסל בלינה.
נושאי דגל האמונה בה' צריכים לראות את עצמם כקרבן שכל מטרתו היא לשם שמים ללא שייפסל. אסור שיהיה באמונתם ובביטוייה שום פסול. גם כאן ייתכנו שתי דרגות של פסול: פסול מובנה בגוף האמונה, או פסול חיצוני.
אם יש במי מהם דבר פסול, כל זמן שהפסול הוא חיצוני, כגון באדם שהלך אחר יצרו הרע, זהו חילול ה', אך עדיין ניתן להבין שהפסול הוא לא באמונה עצמה אלא בדבר חיצוני, באדם שלא הצליח להתגבר על יצרו. אולם כאשר האמונה עצמה נפסלת זהו חילול ה' גדול יותר, כי אז יש מקום להעלות על הדעת שיש בה פסול מובנה ח"ו.
על כך כתב מרן הרב קוק זצ"ל (מדות הראי"ה אמונה כח): "מה שמבינים את האמונה בצורה מקולקלת, קטנה וחשוכה, גורם לכפירה שתשא את ראשה". כאשר נזכה כולנו להבין את האמונה בצורתה הנכונה, הגדולה והמאירה, תתקיים הנבואה (ישעיהו יא, ט): "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".
