קשר לעולם / רפי זברגר

פסחים פז ע''א

הקדמה

למדנו כי יש להימנות על פסח כדי לאוכל את בשר הקרבן. המשנה בתחילת הפרק השמיני דנה במינוי של אשה לקרבן פסח, כאשר גם אביה וגם בעלה שחטו עבורה את הקרבן:
האשה, בזמן שהיא בבית בעלה, שחט עליה בעלה ושחט עליה אביה - תאכל משל בעלה.
אם האשה גרה בבית בעלה, הרי שסביר לנו שהיא תרצה לאכול מקרבן פסח של בעלה, ולכן, גם אם אביה שחט עבורה, תצא ידי חובת פסח בקרבן של בעלה.
הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה, שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה - תאכל במקום שהיא רוצה.
אם האשה הלכה בחג פסח ראשון אחרי נישואיה לבית אביה, כמנהג נשים רבות, ואביה ובעלה שחטו עבורה את הפסח, ולא ברור לנו שהיא ''להוטה'' ללכת לבית אביה (כהעמדת הגמרא), הרי שיש לה בחירה להחליט מאיזה קרבן לאכול באותה שנה, אם משל אביה או משל בעלה. 
 

הנושא

מקשה הגמרא סתירה לכאורה בין משנתנו לברייתא:
ורמינהו: אשה - רגל הראשון אוכלת משל אביה, מכאן ואילך - רוצה אוכלת משל אביה, רוצה משל בעלה.
בברייתא נקבע כי אישה הולכת בשנה הראשונה לאחר נישואיה לבית אביה, ולכן, גם אם בעלה שחט עבורה – היא תאכל משל אביה, ורק בשנים שלאחר מכן, נתונה ההחלטה בידה מאיזה קרבן לאכול. זאת בניגוד לכאורה למשנתנו, בה נאמר, כי גם בשנה ראשונה יש ספק, וההחלטה נתונה בידיה של האשה.
לא קשיא, כאן – ברדופה לילך, כאן - בשאינה רדופה, דכתיב (שיר השירים ח', י'): אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם.
מתרצת הגמרא, כפי שכבר הזכרנו במשנה, כי הברייתא עוסקת במקרה שהאישה ''רדופה ללכת לבית אביה'' בשנה הראשונה, ולכן נפסק שתאכל מקרבן אביה. לעומת משנתנו, שם , מדובר באשה שאינה רדופה ללכת לבית אביה, לכן גם בשנה הראשונה אנו מסתפקים ונותנים בידה את ההחלטה מאיזה קרבן לאכול.
הגמרא ממשילה גם את כנסת ישראל ''לכלה הרדופה ללכת לבית אביה'', ובהמשך מביאים פסוק מספר הושע, המתאר משל זה:
כדכתיב (הושע ב', ח'): וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי, וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי. אמר רבי יוחנן ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה
הושע מתנבא כי לעתיד לבוא, עם ישראל ירגיש כמו כלה בבית חמיה, במובן שאינה מתביישת מבעלה, כמו שהיה בתקופת האירוסין, בה המשיכה לחיות בבית אביה, ועדיין התביישה מבעלה. (בזמן אירוסין, לפני הנישואין קורא הכתוב ''בעלה'' ולאחר נישואין מכנה אותו ''איש'' שלה).
מכיוון שהגמרא ציטטה פסוק מספר הושע להוכחת המשל, ממשיכה הגמרא לתאר את הפסוקים לפני כן, בהם הקדוש ברוך הוא מטיח אשמה חמורה בפני הושע:
אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך חטאו, והיה לו לומר: בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם, יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן. לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: ריבונו של עולם, כל העולם שלך הוא, העבירם באומה אחרת.
הדו שיח הבא כביכול בין הקדוש ברוך להושע נלמד מן המשל שנראה מיד:
הקדוש ברוך הוא ''כועס'' על הושע, שלא מנסה לסנגר על עם ישראל, ואינו מבקש רחמים על שחטאו לפניו. ולא רק זאת, אלא שהושע ''מציע'' לקדוש ברוך ''להחליף'' את עם ישראל באומה אחרת, אולי תהיה ''יותר ממושמעת''.
אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה? אומר לו, לך וקח אשה זונה, והוליד לך בנים זנונים. ואחר כך אומר לו, שלחה מעל פניך. אם הוא יכול לשלוח -אף אני אשלח את ישראל. שנאמר (הושע א', ב'): תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ: לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה'.
הקדוש ברוך עונה להושע במשל, שבו כביכול הקדוש ברוך הוא מבקש מהושע להתחתן עם אישה זונה, ולהוליד ממנה ילדים שגם הם יעסקו בזנות. לאחר מכן, יבקש הקדוש ברוך הוא מהושע לשלח את אשתו הזונה ממנו. ומסיים הקדוש ברוך הוא את ''משלו'' ואומר: כשם שאתה הושע, לא תסכים ולא תרצה לשלח את אשתך, למרות מעשיה הגרועים, (כיוון שאדם חש קשר חזק לאשתו, גם אם אינה נוהגת כשורה), כך גם אני, הקדוש ברוך הוא, איני משלח ומפקיר את עם ישראל, ''אשת נעורים'', ולא אסכים לוותר על עם ישראל, גם אם עבר עבירות ועשה מעשים שלא ייעשו. 
 

מהו המסר

למדנו מנבואת הושע עד כמה הקשר של אדם לאשתו חזק, גם אם היא נוהגת שלא כשורה.
נוכל להמשיך קו זה ולומר, כי קשר בין הורה לילדיו, אף חזק יותר, שהרי הילד הינו בשר מבשרו של ההורה, ולכן הקשר אינו מתנתק לעולם.
מסר חזק זה מלמד אותנו ההורים, איך וכיצד לנהוג בילד שאינו ממושמע דיו. אינו שומע בקולם של הוריו, ועושה מעשים אסורים ומעשים שאינם הגונים. בכל אופן, ואף על פי כן, שומה על ההורים להמשיך ולהיות בקשר עם הילד, ובעיקר להאמין בו, ולטעת בו תקווה לעתיד טוב יותר. ייתכן שייקח חודשים, ואף שנים רבות עד שהילד יבין ששגה ועשה שלא כהוגן, אבל באותם שנים רבות, ההורים ממשיכים להיות בקשר, לאהוב ולתת מעצמם עבורו, בדיוק כמו המשל של הקדוש ברוך הוא להושע, ביחס לקשר בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, אשר אינו מתנתק לעולם.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]