גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רנ"ד מדור "עלי הדף"
מסכת פסחים
דף צא ע"ב

עיונים בדין 'איש זוכה ואין קטן זוכה' בפסח מצרים

בקרבן פסח כתוב (שמות יב, ג): "ויקחו להם איש שה לבית אבות" וגו', ומזה למד רבי יצחק: "איש זוכה ואין קטן זוכה" (צא, ב), פירש"י: "איש זוכה לאחרים בלקיחתו, אם לקח מקח לצורך אחרים, או קיבל מתנה לשם אחרים... ואין קטן זוכה, דאין נעשה שליח".

והקשה ה'שואל ומשיב' (מהדו"ק ח"ב סי' קי), עפ"מ שהאריך ה'פרשת דרכים' (דרך האתרים) לדון אם בני ישראל קודם מתן תורה - מאז שנימול אברהם אבינו - יצאו מכלל בני נח או לא, ולפי השיטה שלא היה להם דין בני נח, תמוה מאוד, דא"כ גם בגדול לא היה שייך שליחות, דהא אין שליחות לעכו"ם, כדאיתא בקידושין (מא, ב): "אמר רבי ינאי, 'גם אתם' (במדבר יח, כח), מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית", ואם כן כיצד היה מקויים לבני ישראל בפסח מצרים לפני מתן תורה הא ד'איש זוכה ואין קטן זוכה', מה בין איש שהוא גדול לקטן, הלא בעכו"ם גם באיש - אין שליחות לעכו"ם.

ואמנם בעיקר הנדון נתקשה כבר ב'ספר המקנה' (מובא גם שם בשו"מ) על דברי הגמרא (קידושין שם): "א"ר יהושע בן קרחה, מנין ששלוחו של אדם כמותו, שנאמר (שמות יב, ו) 'ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים', וכי כל הקהל כולן שוחטין, והלא אינו שוחט אלא אחד, אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו", ולכאורה פסוק זה נאמר קודם מתן תורה, ואם באותה שעה היה דינם כדין בני נח, איך הועילה שליחותם בשחיטת הפסח, הא אין שליחות לעכו"ם.

וכתב ב'ספר המקנה' ליישב, על פי מה שהעלה בשו"ת 'משאת בנימין' (סי' צז. דבריו הובאו להלכה בש"ך חו"מ סי' רמג סק"ה) דהא דאין שליחות לעכו"ם, זהו רק מישראל לעכו"ם או מעכו"ם לעכו"ם, אבל מעכו"ם לעכו"ם יש שליחות, ונעשה נכרי שליח לחבירו נכרי, וסברתו, כי מה שאין שליחות לעכו"ם הוא מדין "'גם אתם, מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית", והיינו, ששליח צריך להיות דומה למשלח, כשם שהמשלח הוא בן ברית, כך גם השליח, וכל זה אינו כי אם כשהמשלח או השליח - אחד מהם הוא נכרי, ואז אינם שוים 'אתם ושליחכם', אכן, כששניהם נכרים, הרי 'אתם ושליחכם' שוים ומועילה שליחות.

ולפי זה אתי שפיר בבני ישראל במצרים, כי היו שליחים מזה לזה - והמשלח והשליח היו שוים בדינם כעכו"ם, ומועילה שליחות באופן כזה. ומובן, שתירוץ זה יעלה יפה גם לקושיית השו"מ כלפי הדין של 'איש זוכה ואין קטן זוכה', כי באיש גדול היה מועיל שליחות, כי עכו"ם נעשה שליח לעכו"ם חבירו, אכן בקטן אין דין שליחות כלל, ולכן 'אין קטן זוכה'.

אכן, ה'מגן אברהם' (או"ח סי' תמח סק"ד) חולק על ה'משאת בנימין', וכתב: "וצ"ע דבירושלמי רפ"ו דדמאי איתא דאין עכו"ם עושה שליח לעכו"ם חבירו ע"ש, וכן משמע פשטא דתלמודא רפ"ב דקדושין, לכן אין להקל בזה", ולפי דבריו א"א לתרץ כן, ולכן חידש ב'ספר המקנה' (שם), כי הגם שאין שליחות לעכו"ם, בקדשים שאני, שיש שליחות לעכו"ם, כי בלאו הכי קדשים שונה מכל התורה כולה, "שכן רוב מעשיהם על ידי שליח" (עי' קידושין שם), ולכן גם כלפי עכו"ם הדין שונה משאר כל התורה כולה (כ"כ גם בחי' חת"ס נדרים לה, ב ד"ה ושחט), ולכן הועילה שליחות בקרבן פסח לבני ישראל במצרים, הגם שהיה דינם כבני נח. ותירוץ זה יעלה ויבא גם על קושיית השו"מ, כי אכן 'איש זוכה' - מדין שליחות, כי בקדשים יש שליחות לעכו"ם, אבל 'קטן אינו זוכה', דבקטן ליתא לדין שליחות כלל.

עוד כתב ה'שואל ומשיב' ליישב באופן אחר, דהנה בביאור דברי הגמרא: "מה אתם בני ברית אף שליחכם בני ברית", כתב רש"י (גיטין כג, ב): "מה אתם בני ברית - מהולים ובאו בברית מצות. אף שלוחכם בני ברית - לאפוקי עובד כוכבים", והעולה מדבריו, כי המושג של 'בני ברית' הוא, מהולים ובאו בברית מצות. ובכן יתכן לומר, כי כשהקריבו את הפסח במצרים הרי מלו את עצמם, וגם נתחייבו במקצת המצוות, והגם שעדיין לא קבלו את התורה הרי נצטוו עכ"פ במצות פסח מצה ומרור, לכן כבר היו נחשבים 'בני ברית' והועילה בהם שליחות - הגם שעדיין לא היה דינם כישראל. ובכן תתיישב קושיית 'המקנה', כי שפיר יכולים ללמוד שליחו של אדם כמותו מקרבן פסח, כי כבר הועילה שליחות בהם. וכן גם א"ש דברי הגמרא דידן: "איש זוכה ואין קטן זוכה", כי איש שפיר זוכה מדין שליחות, כי כבר היו נחשבים בני ברית, ואילו קטן שאין בו דעת אין בו דין שליחות כלל, ולכן 'קטן אינו זוכה'.

הערה נוספת ישנה בסוגייתנו, דהנה האחרונים פליגי בשיעור קטנות וגדלות בבני נח, דיש שהסיקו שאין שיעור גדלות בן נח דומה לישראל, שבישראל שיעורו בי"ג שנה ויום אחד וב' שערות, אבל בן נח שיעורו בכל אחד כפי מה שהוא, אם רואים בי"ד שדעתו שלמה הוא כגדול, ואם לאו הוא בכלל קטן, כי זמני גדלות בי"ג שנה וכו' הם בכלל 'שיעורים' שנאמרו הלכה למשה מסיני, ולא נאמר כי אם לבני ישראל (עי' שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שיז ומנחת חינוך מצוה קצ), ויש חולקים וסוברים ששיעור גדלות בבן נח דומה לישראל, ואין שום הבדל ביניהם (עי' שו"ת 'בית שלמה' או"ח סי' סו; 'חלקת יואב' או"ח סי' א).

ולפי שיטת החת"ס ודעימיה יש להעיר בסוגיא דידן, כי בפסח מצרים - לאלו הסוברים שהיה להם עדיין דין בני נח, מה היה שייך לומר 'אין קטן זוכה', ממה נפשך, אם רואים שדעתו שלמה מועילה זכייתו לאחרים גם בפחות מבן י"ג שנה, ואם אין דעתו שלמה בלאו הכי אין בפעולתו כלום, אחרי שפעולותיו וזכיותיו נעשות ללא דעת והבחנה כלל, והתינח לאלו הסוברים ששיעור גדלות בבני נח הוא כמו ישראל, וכן לאלו הסוברים שהיה להם באותה שעה דין ישראל, שפיר נאמר להם 'אין קטן זוכה', וזאת כשדעתו שלמה ועדיין לא הגיע לי"ג שנה, ועדיין דינו כקטן ואינו נעשה שליח כלל, ולשיטת החת"ס ודעימיה נצטרך לומר, שדין זה נאמר על שם העתיד - כשישתנה דינם לישראל (עי' 'יוסף אומץ' קידושין מב, א; שו"ת 'משנה הלכות' חי"ז סי' רכח).