מסירות נפש רוחנית
הרב דב קדרון
פסחים צ ע"ב
נאמר בפרשת בהעלותך (במדבר ט, ו): "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא", ובגמרא אמר רבי יצחק שדווקא ביום ההוא לא יכלו לעשות הפסח, אבל ביום למחרת היו יכולים להיטהר, כי אותם אנשים היו טמאי מת מצווה שחל היום השביעי לטומאתם להיות בערב פסח.
הסביר הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהכוונה היא להשמיע לנו את גודל מעלתם, כי למרות שקרבן הפסח הוא בעל חשיבות עליונה, שמי שלא עושה אותו חייב כרת, ולמרות שאז עדיין לא ידעו שתהיה להם אפשרות לעשות פסח שני, ולמרות שזו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שבה הקריבו קרבן פסח במדבר, ולמרות שהייתה באכילת הפסח שמחה עצומה של מצווה – הם וויתרו על כל המעלות הללו לצורך התעסקות במת מצווה, כי "חביבה מצווה בשעתה".
כלומר שלא רק היו מוכנים לוותר על עניינים גשמיים לשם שמים, אלא הם וויתרו גם על מעלות רוחניות עליונות לצורך חביבות קיום מצווה בשעתה.
גם משה רבנו ע"ה היה מוכן למסור את נפשו ואפילו את העולם הבא שלו עבור כלל ישראל, כמו שהתחנן (שמות לב, לב): "מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". בדומה לזה כותב הרמב"ם (הלכות ממרים ב,ד)שייתכן שניתן לוותר על מצווה לפי שעה: "אם ראו לפי שעה לבטל מצות עשה או לעבור על מצות לא תעשה כדי להחזיר רבים לדת או להציל רבים מישראל מלהכשל בדברים אחרים עושין לפי מה שצריכה השעה, כשם שהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה כולו כך בית דין מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצות לפי שעה כדי שיתקיימו [כולם]".
