מדוע מקדשים בבית הכנסת?
הרב דב קדרון
פסחים קא ע"א
ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת הראשונים לגבי הכלל: "אין קידוש אלא במקום סעודה".
לדעת רבינו יונה החיוב לעשות קידוש דווקא במקום סעודה הוא מדרבנן. לכן לדעתו יש לקיים את המנהג לעשות קידוש בבית הכנסת אף על פי שאין מי שאוכל שם במקום, מפני שיש אנשים שאינם יודעים לקדש, ובשמעם את הקידוש בבית הכנסת הרי הם לפחות יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא.
לעומת זאת הרא"ש חולק על הפירוש הזה וסבור שקידוש שנעשה שלא במקום סעודה אינו נחשב לכלום. לכן לדעתו אם אין אורחים שאוכלים בבית הכנסת אין לעשות שם קידוש, כי הברכה קרובה להיות ברכה לבטלה.
רבנו יעקב בעל הטורים (סימן רסט) כותב שנוהגים בכל המקומות ששליח ציבור מקדש בבית הכנסת, אולם הוא הולך בעקבות אביו, הרא"ש, וכותב שאילו היה הדבר בכוחו היה מבטל את המנהג לקדש בבית הכנסת, וכך אכן פוסק השולחן ערוך, שיותר טוב להנהיג שלא לקדש בבית הכנסת, וכן הוא המנהג בארץ ישראל.
הסבר ייחודי למנהג לקדש בבית הכנסת למרות שאף אחד לא יוצא ידי חובה בקידוש הזה, ניתן על ידי רב נטרונאי גאון (על ביאור הבית יוסף), משום שאמרו חז"ל שיין הקידוש מרפא את מאור עיניו של אדם, ומכיוון שיש קצת אנשים שאין להם יין בבית, ואין להם דרך לרפא את מאור עיניהם – נהגו לקדש בבית הכנסת, למרות שלא יוצאים בזה ידי חובת קידוש, כדי לאפשר גם להם את הרפואה הזו.
