סקר
כמה זמן אתה כבר גולש בפורטל הדף היומי






 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רנ"ו מדור "עלי הדף"
מסכת פסחים
דף קב ע"ב

 

קדושת יום טוב קביעא וקיימא וקדושתה קדושת עולם


במחלוקת האמוראים אודות סדר ברכות קידוש והבדלה ביום טוב שחל להיות מוצאי שבת (קב, ב - קג, א), איתא במסקנא: "מאי הוי עלה, אמר אביי יקזנ"ה (-יין, קידוש, זמן, נר, הבדלה) ורבא אמר יקנה"ז (-יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן) והלכתא כרבא", והעיר הרשב"ם (קב, ב ד"ה ושמואל אמר): "ומה שאין נותנין האמוראין סימן לבשמים, לפי שאין מברכין על הבשמים ביו"ט, שהרי גם ביו"ט יש לנו נשמה יתירה כשבת" (עי' תוס' ביצה לג, ב ד"ה כי: "דהא דמברכינן אבשמים במוצ"ש משום נפש יתירה שאבד ומריח הבשמים ומישב דעתו עליו", ועעו"ש), אכן בתוס' העירו על כך (ד"ה רב אמר): "וקשה, דאם כן במוצאי יו"ט אמאי לא תקינו בשמים (-משום אבדת נפש יתירה במוצאי יו"ט), לכך נראה, דביו"ט ליכא נשמה יתירה, והכא אין מזכיר בשמים, משום דשמחת יו"ט ואכילה ושתיה מועיל כמו בשמים, ויש טעמים לא נכונים וזה הטעם נכון ועיקר".

אמנם, כדעת הרשב"ם - שישנה נשמה יתירה ביו"ט - ישנם סימוכין בזוהר הק' בכמה מקומות, כגון (פר' לך לך פא, ב בסתרי תורה): "בכל רישי ירחי וזמני ושבתי נחתי נשמה לנשמה", וכן (פר' פנחס רמב רע"מ): "איהו נשמה יתירה בשבת ויומין טבין..." ועוד. וכלפי קושיית התוס' ("דא"כ במוצאי יו"ט אמאי לא תקינו בשמים"), יש להביא דברי הרמב"ן בספר 'האמונה והבטחון' (פרק כא), בהם מבואר שבמוצאי יו"ט אין כאן אבדת נפש, והנשמה יתירה שהיתה בנו ביו"ט נשארת אתנו, וז"ל: "... ויום טוב בכלל השבת שכולם נקראו 'מועדי ה'' (ויקרא כג, ב), ועליהם אמר שלמה המלך ע"ה בחכמתו (קהלת יא, ב) 'תן חלק לשבעה וגם לשמונה', אלו ז' ימים שנקראו מקראי קדש... 'וגם לשמונה', זה שבת... ומה שאמר "תן חלק" רמז לנשמה יתירה שיש לאדם בשבת וביו"ט, ואינה מסתלקת בחולו של מועד, ולא במוצאי יו"ט לחול אע"פ שאין חולו של מועד, שלכן אין מברכין על הבשמים במוצאי יום טוב".

בביאור החילוק בין שבת ליו"ט ידועים דברי ה'קדושת לוי' (דרושים לפסח ד"ה והנה נבא): "כי הנה אמרו חכמינו ז"ל (פסחים קיז, ב) 'שבת קביעא וקיימא, ראש חודש ויו"ט ישראל מקדשי להו', כי בשבת הוא התעוררות העליון, אבל יו"ט ור"ח, הוא התעוררות התחתון, בעת שישראל יש להם התעוררות התחתון לקדש החודש, הן ביום הכ"ט הן ביום הלמ"ד בו ביום מקדשין החודש והיו"ט, וכפי מה שיראו לחכמי הדור לפי הבחינה לקדש היום באותו בחינה כדי לקדש יו"ט באותו יום הראוי לאותו בחינה המכוונת עליו...".

ובהמשך כותב: "ובזה מתורץ קושית תוס' שאין מברכין אחר יו"ט, ואין מברכין במוצ"ש החל ביו"ט על הבשמים, כי ביו"ט יש נשמה יתירה, ולכך אין מברכין במוצ"ש החל להיות ביו"ט, ומה שאין מברכין במוצאי יו"ט עצמו על הבשמים, משום שהבחינה שיש לאדם ביו"ט שהוא על ידי התעוררות התחתון יכול אדם לקשר עצמו בו, ולכך אין צריך לברך על הבשמים במוצאי יו"ט, אבל שבת הוא התעוררות העליון, וכיון שיצא שבת מסתלק התעוררות העליון, ואי אפשר לאדם לקשר עצמו בו אם לא בשבת הבא שמגיע התעוררות עליון מחדש, ולכך במוצ"ש מברכין על הבשמים, כי באמת בשבת בא הנשמה יתירה לאדם מחמת התעוררת העליון, וביו"ט בא הנשמה יתירה לאדם מחמת התעוררות התחתון, ונמצא בין כך ובין כך יש לאדם נשמה יתירה ביו"ט, לכך אין מברכין במוצ"ש שחל ביו"ט על הבשמים, ואין מברכין במוצאי יום טוב".

יסוד זה הביא ה'שם משמואל' (שבועות תרפ"א) בשם אביו הגה"ק בעל ה'אבני נזר', בזה"ל: "וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד טעם שינוי יו"ט משבת, משום דשבת קביעא וקיימא ואין בו תפיסת יד אדם, על כן במוצ"ש מסתלקת גם הנשמה היתירה שבאה מחמת קדושת השבת, אבל ביו"ט דבי דינא מקדשין ליה ויש בו תפיסת יד האדם על כן איננה מסתלקת ממנו במוצאי יו"ט רוח היתירה הבאה מחמתו, עכ"ד".

ביסוד האמור מתאמרי דבר נפלא בשם הגה"ק בעל ה'אבני נזר' זצ"ל בביאור דברי הגמרא (יומא כח, ב): "קיים אברהם אבינו כל התורה כולה... אפילו עירובי תבשילין", והקשו ב'תוס' ישנים': "לא ידע רבינו אמאי נקט הך מצוה, אמאי קילא ליה טפי מכולהו", ואמר ה'אבני נזר', כי הנה תקנת עירובי תבשילין היא משום דאין יו"ט מכין לשבת (עי' פסחים מו, א), ולכאורה תמוה, הלא יו"ט - שמותר במלאכת אוכל נפש - קדושתו קלה משבת, ולמה אכן לא יהיה מותר להכין מקדושה קלה לחמורה. אלא, כי אמנם מצד ריבוי האיסורים והמלאכות קדושת שבת מרובה, אכן, מצד האמור שקדושת יו"ט נשארת ואינה מסתלקת כמו קדושת שבת - חומרת וקדושת יו"ט יתירה, כדרך ששנינו (נזיר מז, א) בכהן ונזיר שהיו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה, סוברים חכמים: "יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם, ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם", והגם שיש ריבוי איסורים בנזיר יותר מבכהן, וכמו כן קדושת יו"ט - הגם שהיא קלה משבת, אכן קדושתה אינה מסתלקת והיא קדושת עולם, וחמורה משבת שאין קדושתה קדושת עולם, ולכן אין יו"ט מכין לשבת.

והנה אברהם אבינו שקיים כל התורה עד שלא ניתנה, אם כן גם קדושת שבת נטל לעצמו בהתעוררות תחתון, וממילא נשארה אצלו גם קדושת שבת לעולם, ואם כן אצלו לא היה שייך לומר "אין יו"ט מכין לשבת", כי אצלו גם שבת היתה קדושת עולם, ולפי זה קדושת יו"ט היתה קלה אצלו מקדושת שבת, ולא היה עליו לעשות עירובי תבשילין, אכן, כיון שחכמים תיקנו לעשות עירובי תבשילין קיים גם זה - הגם שלא היה שייך תקנה זו אצלו, ושפיר יש רבותא גדולה במה שקיים מצוה זו (עי' 'פרדס יוסף' פר' אמור אות כא; 'שיח שרפי קודש' פר' תולדות; 'נאות הדשא' ח"א רלא-רלג; 'שפת אמת' פר' אמות שנת תרמ"ז ד"ה בפסוק).

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר