חכמה וקור רוח / רפי זברגר

פסחים קו ע''א

הקדמה

לאחר שלמדנו בדפים הקודמים על סדר קידוש והבדלה, נלמד ברייתא העוסקת בדיני קידוש בשבת.
תנו רבנן: זכור את יום השבת לקדשו (שמות, כ', ח')- זוכרהו על היין. אין לי אלא ביום, בלילה מנין - תלמוד לומר - זכור את יום השבת לקדשו.
המצווה לזכור את השבת נעשית על ידי ברכה על היין. הברייתא דנה מהו הזמן העיקרי של מצוות זכירת השבת, האם בערב שבת, או ביום השבת. לשון הברייתא מלמדת כי תחילת הפסוק בפרשת יתרו ''זכור'' מדבר על קידוש ביום, והמילה ''ביום'' מלמד כי צריך לקדש גם בלילה. מיד הגמרא מקשה על הבנה זו שתי קושיות:
בלילה מניין? - אדרבה, עיקר קדושא בלילה הוא קדיש, דכי קדיש - תחלת יומא בעי לקידושי!
הגמרא מקשה כיצד הברייתא מניחה כי קידוש היום הוא הקידוש העיקרי, ויש צורך בלד מיוחד לקידוש הלילה, והרי קידוש הלילה צריך להיות קידוש עיקרי, כיון שהוא בתחילתה של השבת.
ותו: בלילה מנין - תלמוד לומר זכור את יום השבת לקדשו. תנא מיהדר אלילה וקא נסיב ליה קרא דיממא!
קושיא נוספת שואלת הגמרא, כיצד הפסוק המדבר על היום (יום השבת) מוכיח על קידוש הלילה.
הכי קאמר: זכור את יום השבת לקדשו - זוכרהו על היין בכניסתו. אין לי אלא בלילה, ביום מנין - תלמוד לומר זכור את יום השבת.
לאור קושיות אלו הגמרא אמנם מתקנת והופכת את לשון הברייתא. קידוש הלילה הוא פשוט, ושואלת הברייתא למקור קידוש היום. לפי גרסה זו מדויקת תשובת הברייתא כי המילים יום השבת. מהוות מקור לקידוש היום. 
 

הנושא

ביום מאי מברך? - אמר רב יהודה: בורא פרי הגפן.
לאחר שלמדנו כי יש לקדש גם ביום, מנסה הגמרא לברר מהו נוסח קידוש זה. הרשב''ם מסביר כי השאלה נובעת מן הדין שלמדנו בדף הקודם כי ''שבת ויום טוב אין בהם קדושה על הכוס''. לאור זאת, לא ייתכן כי יאמרו את כל נוסח הקידוש של הערב, גם ביום השבת.
רב יהודה פוסק כי מברכים על היין לפני הסעודה – וזהו קידוש היום לכבודו של יום השבת.
הגמרא מספרת סיפור הקשור לקידוש היום:
רב אשי איקלע למחוזא, אמרו ליה: ליקדיש לן מר קידושא רבה. הבו ליה
רב אשי נקלע למחוזא, וביקשו ממנו לקדש ''קידושא רבה'' ביום השבת, והגישו לו את הכוס.
סבר: מאי ניהו קידושא רבה? אמר: מכדי כל הברכות כולן בורא פרי הגפן אמרי ברישא, אמר בורא פרי הגפן ואגיד ביה.
התלבט רב אשי מהו מנהג אנשי מחוזא. מצד אחד הם ביקשו ממנו לקדש ''קידוש גדול'', אשר ניתן להבין כי מדובר בקידוש המכיל את כל מה שנאמר גם בקידוש הלילה. מצד שני, הכיר רב אשי את פסקו של רב יהודה אשר קבע לברך רק בורא פרי הגפן. כדי להסיר את הספק, בירך ברכת בורא פרי הגפן, שלכל הדעות פותחים בברכה זו, והאריך בברכה זו, על מנת לבחון מה יעשו האנשים סביבו. .
חזייה לההוא סבא דגחין ושתי.
ואמנם ראה את אחד הזקנים גוחן לעבר הכוס ושותה מן היין. הבין רב אשי, כי גם במחוזא מקבלים את פסקו של רב יהודה ומברכים רק בורא פרי הגפן בקידוש היום.
קרי אנפשיה: הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ וְיָדַעְתִּי גַם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם (קהלת ב', י''ד)
רב אשי על עצמו את הפסוק מקהלת, המשבח את החכם אשר ''עיניו בראשו'', אשר יודע לכלכל צעדיו במתינות, תוך כדי בחינה מחודשת של הדברים בכל רגע ורגע.
 

מהו המסר

 נלמד מדרכו של רב אשי מספר הנהגות:
• הכרת ערך עצמי. רב אשי הבין כי נהג בחוכמה, ולא חסך מלשבח את עצמו. לא התבייש לומר עליו דברים טובים, ולא הרגיש שבכך הוא מתגאה. נלמד מכאן כי אין בעיה שאדם יכיר בערכו החיובי, ואף ישמח בחלקו זה, תוך כדי אמירת שבח לפועליו.
• אם יש ספק מה לעשות וכיצד לנהוג, יש לשקול צעדים בחוכמה. לחשוב בקור רוח ולא בפזיזות. לא למהר ולא לעשות מעשים שלאחר מכן יתחרט עליהם. לנסות ולהבין איזה צעד יכול לקדם אותנו, לקראת המטרה והיעד. לפעמים "השטח יכול לדבר'', כמו במקרה של רב אשי, שהסתפק מהו המנהג המקומי, ותוך כדי אמירה מתונה של הברכה, ניסה להבין מה השטח אומר.
 
  
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]