הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
פסחים קיז ע"ב
תלמוד בבלי פסחים קיז, ב:
"ועשיתי לך שם גדול כשם הגדלים, תני רב יוסף: זהו שאומרים מגן דוד. אמר רבי שמעון בן לקיש: ואעשך לגוי גדול - זהו שאומרים אלהי אברהם, ואברכך - זהו שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך - זהו שאומרים אלהי יעקב".
מאמר זה של הבבלי שאמנם מדגיש את הכבוד שעשו לדוד בכך שהשוו אותו לאבות האומה. מאמר זה מביא אותנו למאמר נוסף בתלמוד הבבלי
תלמוד בבלי סנהדרין קז, א:
"אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. אמר לפניו: רבונו של עולם, מפני מה אומרים, א-להי אברהם א-להי יצחק וא-להי יעקב ואין אומרים א-להי דוד? - אמר: אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי, אמר לפניו: רבונו של עולם, בחנני ונסני".
בסופו של דבר בגלל שדוד נכשל בניסיון לא אומרים א-להי דוד. אם דוד היה עומד בניסיון הרי שהיו אומרים א-להי דוד. מקובל וביחס לזה רבים דנים בתכונות של האבות, הרי לכל אחד מאבות העולם ישנה תכונה מיוחדת. מאמר זה של הבבלי למעשה מדגיש את הנקודה המיוחדת של דוד המלך האיש הפרטי.
לעומת זאת ראו זה פלא. בתלמוד הירושלמי אנו כן אומרים א-להי דוד.
תלמוד ירושלמי ברכות ד, ה:
"אמר ריב"ל [מלכים א ו יז]: הוא ההיכל לפני לפנים היכל שכל הפנים פונין לו עד כדון בביניינו בחורבנו מניין א"ר אבון [שיר השירים ד ד]: בנוי לתלפיות תל שכל הפיות מתפללין עליו בברכה בקרית שמע ובתפלה בברכה בונה ירושלם בתפילה א-להי דוד ובונה ירושלם בקרית שמע פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם".
הרב מנחם לויטס מסביר בטוב טעם שאם אלוקי אברהם וכן שאר האבות מציינים את המידה המיוחדת של כל אחד מן האבות, הרי שא-לוהי דוד בא להדגיש את הצד הציבורי שהתממש באומה. הביטוי א-להי דוד בא להדגיש את מלכות ישראל.
