חיים נורמאליים / רפי זברגר

פסחים קט ע"ב - קי ע''ב

הקדמה

למדנו במשנה כי אין לפחות מארבע כוסות, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה יקפיד לקיים דין זה. שואלת הגמרא:
היכי מתקני רבנן מידי דאתי בה לידי סכנה? והתניא: לא יאכל אדם תרי, ולא ישתה תרי, ולא יקנח תרי, ולא יעשה צרכיו תרי.
כיצד תקנו חכמים לשתות ארבע כוסות בליל הסדר, והרי למדנו בברייתא שיש להיזהר מדברים הבאים בזוגות. אין לאכול שני דברים זהים. אין לשתות שני משקאות זהים. אין לקנח שתי פעמים לאחר עשיית צרכים. ואין לשמש את האשה שתי פעמים. אנו למדים כי חכמים הקפידו על זוגות (שניים מייצגים את הזוגות), ומדוע איפה תיקנו חכמים שתיית כוסות במספר זוגי?
אמר רב נחמן: אמר קרא ליל שמרים - ליל המשומר ובא מן המזיקין.
רב נחמן עונה כי אמנם יש חשש משתיית כוסות במספר זוגי, אך בליל פסח אנו ''שמורים''. לילה זה מכונה ''ליל שימורים'', ובכל הדורות הוא לילה מיוחד בו אין מזיקים שולטים, ולכן מותר לעשות דברים שבימים רגילים יכולים לגרום לנזק. 
 

הנושא

כל הדף שלנו ואף חלק מן הדף הבא עוסק במזיקים הקשורים לזוגות. הגמרא מציינת שהשפעת הזוגות ירדה עם הדורות. בכל אופן אנשים המשיכו לחשוש מכך, גם בדורות יותר מאוחרים תיקנו אמירות מסוימות, אשר מקהות את הנזק שנוצר בעקבות אי הקפדה על זוגות, וכן הלאה.
במערבא לא קפדי אזוגי.
בארץ ישראל, אומרת הגמרא, לא הקפידו על הזוגות. ולכן גם לא נמנעו מפעולות של זוגות.
רב דימי מנהרדעא קפיד אפילו ארושמא דחביתא.
מספרת הגמרא כי רב דימי שהיה אמורא ארץ ישראלי כן הקפיד על זוגות. כל כך הקפיד, ואפילו על רישום כמויות היין על החבית. כמות יין בחבית נמדדו ב'מידת 'איפה'', וחקקו על החבית את מספר האיפות שהיו בו.
רב דימי היה מהלך בין ארץ ישראל לבבל. הביא את תורת הארץ לחוץ לארץ, והביא את הדברים הטובים (בראשם תלמוד בבלי) מבבל לארץ ישראל. ייתכן שהשפעת התורה הבבלית גרמה לו להקפיד כל כך בנושא הזוגות, למרות שבארץ ישראל כאמור לא הקפידו על כך.
הוה עובדא ופקע חביתא.
מספרת הגמרא, כי אמנם חקקו מספר זוגי של חקיקות על החבית, והיא נבקעה.
כללא דמילתא: כל דקפיד - קפדי בהדיה, ודלא קפיד - לא קפדי בהדיה.
קובעת הגמרא כלל מעניין מאוד: אדם המקפיד ונזהר מנושא הזוגות, הרי שאם נכשל בכך הוא ''חוטף'' מן המזיקים. אך אם אדם לא מקפיד על הנושא, הרי שהמזיקים לא יסכנו אותו.
ומיהו, למיחש מיבעי.
בכל אופן מסיימת הגמרא, כדאי ''לחוש'' גם לנושא זה, למרות שבדרך כלל לא מזיק לאנשים שלא מקפידים עליו.
  

מהו המסר

הכלל שלמדנו זה עתה הוא כל כך חשוב ביחס לנושאים רבים בחיינו. אדם המקפיד וחושש מדבר – בסופו של דבר הוא עלול להינזק ממנו. ואדם אשר לא חושש, לא מפחד כל הזמן ממזיקים ודברים אחרים – הרי שהם בסבירות גבוהה לא יזיקו לו.
כתב השל"ה כי מי שטועה אחריהם ( הקפדה על זוגות) - הבורא מניחו בידם ! (תורה שבכתב תורה אור בהקדמה לתורת כהנים). עיקרון זה נכון בתחומים רבים בחיים:
מי שמפחד מהקור, כגון שלובש שכבות רבות להגן מפניו – הקור "רודף אחריו'' ומזיק לו.
אדם המקפיד וחושש כל הזמן מעין הרע – בסופו של דבר ניזוק מעין הרע.
החושש מכישלון, וחי כל הזמן בחרדה שמא ייכשל – בסופו של דבר עלול להיכשל ולא להצליח.
החושש ממחלות וחי כל הזמן בפחדים שמא יאונה לו רע – עלול בסופו של דבר ליפול לתוך כך.
מסקנה: יש לנשום אוויר צח ובריא, ''לזרום'' בחיים, ולא לתת לפחדים ולחששות מקום בתוכנו. לחיות ''חיים נורמאליים'', לנסות דברים חדשים. לחפש אתגרים ומשימות ולא לחשוש מהם. לצעוד במעלה ההר, ולא לחשוש מנפילות ומהמורות בחיים. ''לא להקפיד'' ובעזרת ה' ''לא יקפידו עמנו''.

החושש ממחלות וחי כל הזמן בפחדים שמא יאונה לו רע – עלול בסופו של דבר ליפול לתוך כך.
מסקנה: יש לנשום אוויר צח ובריא, ''לזרום'' בחיים, ולא לתת לפחדים ולחששות מקום בתוכנו. לחיות ''חיים נורמאליים'', לנסות דברים חדשים. לחפש אתגרים ומשימות ולא לחשוש מהם. לצעוד במעלה ההר, ולא לחשוש מנפילות ומהמורות בחיים. ''לא להקפיד'' ובעזרת ה' ''לא יקפידו עמנו''.
 
  
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]