טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק – נחש
"אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אמר רב ששת: לא שנו אלא נחש, אבל עקרב פוסק. מיתיבי: נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת, נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת! שאני התם, דאגב איצצא מזקי" (ברכות, לג ע"א).
פירוש: שנינו במשנה שהמתפלל, אפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק. על כך אמר רב ששת בהגדרת הדברים: לא שנו במשנתנו שאין להפסיק את תפילתו אלא בנחש, שאם אין האדם מתגרה בו אין הוא נושכו. אבל עקרב הבא לקראתו בעת תפילתו פוסק, שהעקרב עשוי לעקוץ, אף אם לא יעשה כל תנועה להרגיזו. מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בתוספתא: אם ראו אנשים אדם שנפל לגוב אריות ולא ראו מה נעשה בו אחר כך אין הרואים מעידין עליו שמת, שאין עדותם מתקבלת בבית דין כראיה שמת, שכן יתכן שהאריות לא אכלוהו. ואולם מי שראוהו שנפל לחפירה (בור) מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת,שודאי נשכוהו הנחשים! ומשיבים: אין זו קושיה כי שאני התם [שונה שם] בנופל לבור הנחשים, דאגב איצצא מזקי [שאגב הדוחק של נפילתו עליהם, מזיקים] אבל נחש שלא נגעו בו לרעה לא יכיש (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: נחש שם באנגלית: Snake שם מדעי: Serpentes
שם נרדף במקורות: רחש, חיויא, עכנאי
נושא מרכזי: סביב איזו עקב כרוך הנחש?
מקור הביטוי "כרוך על עקבו" הוא בקשר הקדום בין הנחש לעקב האדם. אמנם הנחש עלול להכיש בכל חלקי הגוף בכלל והרגל בפרט אבל במקורות העקב נחשב למקום התורפה העיקרי. המקור הקדום ביותר לקשר בין הכשת נחש והעקב הוא בקללה שהתקלל הנחש לאחר שהחטיא את אדם וחוה: "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָה ה֚וּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (בראשית, ג ט"ו). מפרש רש"י: "ואתה תשופנו עקב - לא יהא לך קומה ותשכנו בעקבו, ואף משם תמיתנו. ולשון תשופנו כמו (ישעיה מ כד) נשף בהם, כשהנחש בא לנשוך הוא נושף כמין שריקה, ולפי שהלשון נופל על הלשון כתב לשון נשיפה בשניהם". על פי פירוש רש"י העקב הוא המקום הנוח להכשה משום שהנחש רובץ על הקרקע ("לא יהא לך קומה") כאמור "על גחונך תלך" ורק עקב האדם חשופה לפניו במלואה. בבראשית (מט י"ז) אנו מוצאים שהעקב היא נקודת התורפה גם של הסוס: "יְהִי־דָן נָחָשׁ עֲלֵי־דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי־אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי־סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר".
הרמב"ם (ברכות, פ"ה מ"א) מסביר מדוע אין מפסיקים בתפילה כאשר נחש "כרוך על עקבו": "ופירוש כרוך "מלתף". ודין זה הוא בנחש בלבד לפי שאינו נושך ברוב המקרים, אבל מה שדרכו לשוך תמיד כגון העקרב והאפעה מפסיק כשיראם באים כנגדו מפני שהיא סכנת נפשות וכו'". רוב הנחשים אינם מזיקים אך גם הנחשים הארסיים משתמשים במנגנון ההכשה שלהם רק בלית ברירה, והם מעדיפים לברוח, או להבריח את האויב. מסיבה זו אין מפסיקים בתפילת שמונה עשרה, אפילו הנחש כרוך על עקבו, כי הסכנה בהכשה מעטה.
כיוון מחשבה שונה לחלוטין מופיע בהערתו של הרב קאפח לדברי הרמב"ם:
"תיבת מלתף תרגומה המלולי לפוף או מסובב ונראה לי שרבינו מפרש נחש כרוך על עקבו, שראה שהנחש מלופף ומסובב סביב עצמו כדרך הנחשים כשהם נחים (ראו ב"הרחבה") אלא שהוא סמוך לעקבו, שאם פירושו כרוך על רגלו היו אומרים על רגלו ולא על עקבו ... אבל אם היה ממש כרוך ברגלו ודאי יפסיק וכו'".
בניגוד להבנה הפשוטה ש"כרוך על עקבו" הכוונה לנחש הכרוך סביב עקב האדם הרי שהרב קאפח מפרש שהעקב הוא של הנחש. לענ"ד לאור הקשר ההדוק ואף הסמלי בין הכשת הנחש והעקב ניתן להניח שגם אם הנחש כרוך על הרגל יש מקום להזכיר כמטבע לשון דווקא את העקב כמקום הנתון לסכנה.
הרחבה
בשעת מנוחה הנחשים, בדרך כלל, אינם פרושים לאורכם וכמעט תמיד מתפתלים סביב עצמם או יוצרים מעגל שלם (תמונה 1). כך גם מפרש רש"י במקום: "כעכנאי - כנחש זה שכורך עצמו בעגולה". מטבעון המדבר שבצילום (תמונה 2) נח כמעגל כאשר ראשו ממוקם קרוב למרכז העיגול (חלקו קבור בחול ולכן איננו נראה). הפיתולים יוצרים מבנה קומפקטי המצמצם את פני שטח הנחש החשופים לאוויר. הדבר מונע איבוד חום לסביבה או לחילופין קליטת חום רב בסביבה חמה. התנהגות זו חשובה במיוחד לבעלי חיים משני חום כזוחלים (הטרותרמיים) משום שבניגוד לבעלי חיים קבועי חום (הומיאותרמיים) יכולתם לווסת את טמפרטורת גופם מצומצמת. לתנוחה זו יתרון נוסף בכך שראש הנחש וחושיו הממוקמים במרכז המעגל קרובים באופן מקסימלי לכל שאר חלקי גופו ויכולים לחוש בסכנה מתקרבת ולהגיב בהתאם.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
